שעת מעשה

זו היית את שבנית את המקדשים

אחד אחרי השני

רק עברתי שם להניח פרחים

קיוויתי שתראי אותי בשעת מעשה

זו היית את שכיסית את עיניי בשקיקה

בזמן שהשתיקה מכסה את החדר

לא נשאר לנו במה להאמין

לא נשאר לנו ממי להיפרע

למה קראת לי לבוא

את יודעת,

אני לא יודע לסרב לקולך

גם אחרי שננעלים השערים והשומרים בורחים בחשכה

זו היית את שעמדת שם בפתח

מכבה את האור

משאירה את השביל לחשכה

הלילה הזה הוא מוזר

כן הלילה הזה, משנה את שמנו

מושך את נשמתנו

ואני, שחיפשתי אותך בספרים, בשירים הטובים

לא מצאתי בקבוק להניח בו את ליבי

מה אני יכול לומר לך, רק סודות נכתבים באפילה

במחברות ישנות, זו היית את שכתבת אותנו

רק הצצתי, קיוויתי שתתפסי אותי בשעת מעשה

אולי אמצא את העקבות במקרה, בשביל שהשארת לחשכה