תני ואנשום

הָבִי לִי גַּרְגֵּר בּוֹדֵד ממסעותייך,

תְּנִי ואנשום אֶת אָבָק הַדְּרָכִים –

לְהָבִין מֵאֵיפֹה וּלְאָן.

וְאֶת גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר

שֶׁהוֹתִירוּ הָרוּחוֹת –

אכרוך עַל צַוָּארִי בַדֶּרֶךְ

לְעֵת בָּהּ תפקודנה אוֹתִי –

סַעֲרוֹת הַיָּמִים.

וּבְסוֹף הַיּוֹם,

הַאִם תֹּאהֲביני?

הַאִם תזכריני?

הַתִּהְיִי עִמִּי

לַחְבֹּשׁ יְצוּעִי מִטָּתִי :

מָשָׁל הָיִית הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן,

לַהֲלֹךְ עִמּוֹ בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים.