יום נשואין

יום נשואין.

היום? כן היום ואני כמעט שחכתי.

לפני 55 שנה עמדתי מתחת לחופה ואני נערה צעירה,

גדלתי מאז ,התבגרתי ,ילדתי וגם להיות סבתא זכיתי

ובכל השנים האלה היינו יחד,  היו שנים טובות עם טעם של עוד, כמו פרי הדובדבן,

אוכלים אחד ומדי רוצים עוד אחד.

היו גם  ימים   מעט קשים  כמו הגרעין  שבקושי רואים  אך מרגישים בו היטב .

בצהרים עת הנכדים אכלו והילדים ישבו ושוחח

חזר אישי מהשוק ,ישר למטבח,

לא ראיתי מה הניח על השולחן רק ראיתי שניגש אלי ובידו סלסלת דובדבנים,

קטנים, יפים אחד אחד ואדומים כדם,

הגיש לי ואמר "זה לחתונה", לא הבנתי לא קלטתי,

איזו חתונה ,שאלתי

והוא ענה רק במילה אחת -היום, שאלתי מה היום?

כן, נכון היום זה ,ה10 לחודש.

ואני לא זכרתי, הושיט  לי ואמר זה בשבילך תאכלי,

ואני כל כך התרגשתי כאילו הביא לי תכשיט זהב עם יהלום ואפילו יתר.

המילה האחת שנאמרה בשקט , חתונה.

הוא יודע כמה אני אוהבת את הקטנים האדומים

האלה, מתענגת על כל אחד ואחד  כאילו הוא האחרון על פני כדור הארץ

רך, מתוק עסיסי  ופתאום בפנים גרעין קטן קשה כאבן..

כך אני רואה את תפקידי כאשה, כאם ,כסבתא,

מאחדת ומגבשת את המשפחה שלה סביב הבית שבנתה יחד עם האיש שלה.

עוד החזיק ביד שקית פטריות טריות יפות ולבנות כולן כמו כלות שרוקדות ומרחפות על רחבת הריקודים ביום חגן.

אני את שלי קיבלתי, דובדבנים ופטריות

וכתוספת אבטיח אדום ומתוק