האמת

לא אתם לא בנויים לאמת, האמת היא אחרת. אין לה ניחוח מבשר גם לא המוני מעריצים המתדפקים על דלתה. האמת היא כפי שהיא, היא  איננה מתעדת להיות אחרת יש בא רק את עצמה, את מהותה, מכלול עובדות יבשות ומשעממות עד דחייה. לא אתם לא מוכנים לה, אז תמשיכו הלאה, חפשו איזה ריגוש רגעי זול וערוך לעייפה, מתק שפתיים של סלבריטאית מתערטלת ומחויכת על מסך הטלוויזיה המשוכללת אצלכם בבית, בסלון, משהו שיעביר את הזמן בנעימים, כי האמת איננה מרגשת היא רק שמועה חולפת ובלתי נראה המוטלת בדממה בין הצללים.

יכולתי שלא לשמוע, להמשיך ללכת מבלי להביט. יכולתי לחצות את הכביש לעבר חלונות הראווה המציגות את הקולקציה החדשה של איזה מעצבת על תורנית, להביט במחירים, לצקצק בלשוני ואז להמשיך. לעצור ליד דוכן השוארמה של מנשה לאכול בלפה עם הרבה חריף וחצילים כבושים בצבע סגלגל מהפנט, יכולתי, אבל לא עשיתי, ואולי אצטער על כך כל ימי הנותרים. אולי אם הייתי מפנה את מבטי הייתי כמוך ממש עכשיו מתרווח על ספה נוחה וקורא את הקמצן של מוליר או איזה מגזין של גברים, ואולי הייתי מקליד איזה סטטוס בפייס בוק וכותב כמה אני מאושר ורק בתוך תוכי פנימה הייתי מבין כמה שזה שקר ובעצם אני אומלל להחריד.

יכולתי שלא לקום באותו הבוקר מהמיטה ולא ללכת לעבודה, לא לפגוש את נירה המזכירה החייכנית שלובשת תמיד חולצה עם מחשוף ענק. לא להביט בלובן שדיה לא להריח את ריחו של הבושם הצרפתי החדש שקנתה, לא לקלל את מר גורלי על זה שהיא שוכבת דווקא עם אורי מנהל המשרד פעמים בשבוע במוטל הזול שבכניסה לעיר התחתית. לא לתאר לעצמי כיצד היא גונחת כאשר היא עומדת על ארבע עם חצאית מופשלת ללא תחתונים.

יכולתי להיות באין ספור מקומות ואולי רק בדמיוני, אבל הייתי שם, בדיוק אז, דווקא אני פגשתי בא פנים מול פנים. היא לא חייכה אלי גם לא כעסה, היא רק עמדה שם והביטה בי ללא מילים. אם לומר את האמת לא זיהיתי אותה מיד, יכולתי להמשיך ככה ללכת כהרגלי מבלי לדעת שזו היא. לא היו סימנים מזהים היא לא התהדרה בפני, גם לא אמרה שלום רק עמדה שם והביטה בי ישר לתוך עיניי עמוק עמוק בפנים.

לפעמים אני חושב שעדיף לא לדעת, עדיף לחיות כמו כולם. עדיף לחשוב שהכל בסדר וזה המצב ומי אני בכלל ? עדיף לוותר, ללכת עם הזרם אין טעם להיכנס למלחמות מיותרת, עד כמה וכמה כאלה שאינך יכול לנצח, לראות את האמת זה להיות תמיד בצד המפסיד. תמיד להיות בשוליים לצעוק לחלל האוויר ורק להאמין, להאמין שיום יבוא, אבל היום הזה לא מגיע וזה נמשך ונמשך כבר שנים.

הלוואי ולא הייתי פוגש בא אולי הייתי היום אדון לגורלי. הלוואי והתמימות שלפני האמת תחזור אלי והבדידות הנצחית תגמר ואהיה שוב כמו כולם אדון לגורלי. הלוואי, אבל זה בלתי אפשרי, המפגש הזה הוא מפגש גורלי תמידי ואין סופי.

אז תמשיך הלאה, עזוב את המילים. תמשיך לחיות את החיים כפי שהם תהנה כל עוד אתה יכול ואל תתעמק ותחקור, אל תכנס למקום חד סטרי ממנו לא חוזרים. תהיה אתה כפי שאתה תחייה את החיים, אם תמשיך רק תדע סבל ובדידות, האמת איננה מתגמלת, האמת שייכת לחולמים והוזים כאלה שכבר אינם עוד בחיים .