קצת ירקון

תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֵר אֶת הָאוֹפַנַּיִם עַל שְׂפַת הַיַּרְקוֹן

אֲנִי נוֹעַץ מַבָּט מִתְמַשֵּׁךְ בַּמַּיִם , נִזְכַּר בַּלַּיְלָה הַהוּא

לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים בּוֹ יְהוּדִית וְיַעֲקֹב וְנָעֳמִי וַאֲנִי

חָתַרְנוּ בְּסִירָה רְעוּעָה, אֶל מִין שׁוּם מָקוֹם שֶׁכָּזֶה

שָׁאַף הַיּוֹם אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת פִּשְּׁרוּ.

וְנָעֳמִי אָהֲבָה אֶת יַעֲקֹב

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אֶת יְהוּדִית ,

 וְיַעֲקֹב מִצִּדּוֹ

  לֹא אָהַב אַף אַחַת - וְרַק דָּאַג

לְהוֹתִיר אוֹתִי תּוֹעֵה בַּמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ.

 וְאַחֲרֵי שֶׁנֶּהֱרַג בְּיוֹם כִּפּוּר

אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁיִּתָּכֵן  וְאִם אָשׁוּב

אֶל גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא שֶׁמִּמֶּנָּה צוֹנְחִים אֶל הַמַּיִם :

אוּלַי אָז יַעֲקֹב יִהְיֶה מֵת קְצָת פָּחוֹת.