צופן לב
היא הביטה בו , זו הפעם הראשונה שפגשה בו , זיכרון עלה בראשה דמות רחוקה בתוך תמונה. עיניים חודרות מבט מהמם , ריסים ארוכים וכהים , חיוך זדוני בזוית העין . קריצה קוראת והיא נשאבת ללא שליטה , פעימות ליבה מתקתקות "צופן לב" קריאה כמוסה אל עתיד חדש.
רחש הים בליל כוכבים . היא עומדת בודדה רגליה יחפות , צופה אל האופק השחור. המסיבה נגמרה הדי האלכוהול עדיין בראשה . דמויות מרחפות רוקדות . נגיעה בידה הזמנה לריקוד. ראשה מונח על כתף זרה . זרימה לתוך חום גוף לא מוכר. עונג רגעי של קירבה , מילים לא נאמרות רק קצב המנגינה מוביל אותם אל תוך החלום האין סופי. אין סוף כוכבים בשמים , כוכב שביט בתנועה . היא מבקשת משאלה שהוא יהיה פה . פניו לא מוכרות מסכה שחורה באפלת הלילה . הוא מחבק אותה , היא נצמדת אליו בחוזקה לא מרפה . ליטופו מעורר בה גל תשוקה . היא מתמסרת היא מתמכרת הוא לוקח אותה ונעלם.
היא מוצאת את עצמה בתוך גלי הים , ספוגת מי מלח. צועדת בכבדות לעבר מכוניתה. מתניעה ויוצאת לכיוון ביתה. בדרך חשה בפעימות ליבה , אש בוערת צופן סודי , מחפשת את האיש אשר פיצח את המנעול וחדר לנפשה הבודדה.
בוקר שטוף שמש , מביטה בראי. עיניים כחולות צבע הים . מתבוננת מחפשת . צוללת לתוך עומק האגמים . שוחה היא כבר זמן מה והיבשת אינה ניראת. ממשיכה לחתור במלוא כוחותיה . שחפים עפים מעל מלווים אותה . עופות לבנים קוראים קריאות עזות ומפחידות. הגלים הופכים להיות גבוהים , קצף הגל הופך לכסות לבנה . הים הופך לבן והיא צועדת צעד אחר צעד . לבושה לבן . נשמה בתולית מחפשת את אשר יגאל אותה מבדידותה. צועדת לא מגיעה לשום מקום. פניה מתבוננות אליה מתוך הראי , עייפות, מחפשות ותשושות צועדת היא לאורך הדרך ומגיעה לשער סגור.
נוסעת היא לעיר הגדולה . הכביש השחור אינו נגמר . מגיעה היא לשער גדול וסגור. מושכת בחבל הפעמון והשער נפתח מולה לרווחה. גן קסום . ריחות פרחים מתערבבים בשריקות ומנגינות ציפורים . פרפרים ענקיים מרחפים מפרח לפרח. מזרקות מים זורקות זרמי מים המציירים תמונות אש וצבע באוויר. שביל ארוך מוביל אל דלת שנפתחת . היא מוצאת את עצמה בחדר הצבוע לבן ללא כל צבע אחר. הרוח מעיפה את כסותה מעליה . היא ניצבת עירומה גופה חש את ליטופי הרוח . והיא מתחיל לרקוד ריקוד ערגה לוהט. גופה נע מצד לצד ידיה מתפתלות בסערה , ביטנה מתפתלת , אגנה המעוגל מעכס ומתפתל. כל גופה נע בתזזית בלתי נשלטת . הדלת נסגרת מאחוריה יד תופסת אותה מאחור .צעיף מכסה את עיניה . ידו המלטפת מגדילה את סערת גופה . גופו נצמד לגופה בסערת הריקוד. שניהם נעים באחידות מדבקת . עד התפרקות אש נפשה והיא נופלת מקופלת , מתנשמת . הדלת נטרקת והוא נעלם. ליבה פועם בקצב מטורף "צופן לב" השער נסגר מאחוריה והיא ממשיכה בדרכה.
שעת ערביים יושבת היא בבית הקפה . כוס אספרסו מונחת לפניה מהבילה. טעם הקפה מריר ושחור. מעל תלויה מראה ממנה משתקפים פרצופי אורחי בית הקפה. כוס הקפה המתרוקנת מציירת כתמי צבע חום המתמזגים עם הצבע הלבן של הכוס. פנים מציצות לא ברורות מטושטשות. הוא מושיט את ידו ומזמין אתה לטייל איתו על מדרכת הרחוב. היא נוטלת את תיקה ומצטרפת אליו. הם מגיעים לספסל תחת עץ , מתיישבים . היא לא מצליחה לראות את פניו באופן ברור , חלקים חסרים הציור ממש לא שלם. האף עקום. הפה מעוות העיניים בוערות אש בלתי מוסברת. מילים לא נאמרות , שתיקה רועמת . הוא מלטף את לחיה . מחייך ולא אומר מילה. לא משנה איך הוא נראה . ליטופו מעביר בה צמרמורת . חום מענג עובר. היא רוצה שלא יפסיק. הוא מחבק אותה. מוזר אין לו גוף. לא כך תיארה לעצמה את המפגש. אבל זה ממש לא משנה. העיקר שהוא שם לידה . אף אחד לא יכול לקחת אותו ממנה. הציור משתנה לפתע נעלמו העיניים נשאר רק פה המנסה להגיד משהו אך לא מצליח. עקום הוא אך יפה . יופי בלתי מוסבר.
לילה כל החנויות נסגרו . צועדת היא ברחובות השוממים. פעימת לב נשמעת , זה ליבה . מכונית מגיעה מפינת הרחוב. פנים אפלים ומוסתרים. "שתצטרפי אלי" היא שומעת. תקתוק פעימות נשמע , מנגינה מיוחדת הקוראת לה להסכים. "לאן" היא שואלת . "איתי" הוא עונה. דלת המכונית נסגרת והיא נשאבת אל תוך האפלה. תמיד רצתה אל האופל להגיע, משהו מתוך נפשה. "אולי זה היום" חשבה בליבה והתמכרה לרגעי החשכה השואבים אותה יותר ויותר עמוק.
המכונית נוסעת לא עוצרת לרגע. מגיע לשער טירה מרוחקת הנפתח בחריקה. שביל מואר על ידי לפידים , הוא עוטה ברדס שחור על פניו . נוטל את ידה ומוביל אותה אל היכל גדול. בהיכל מעגל דמויות עוטות מסכות. במרכז כיסא אשר היא מובלת אליו. קול תוף מתחיל לרעום בקצב אחיד. הדמויות מתחילות לרקוד וללחוש זמירות חרישיות .
הוא עומד מולה . מסכה על פניו. פעימות ליבו מתאחדות עם קצב פעימות ליבה. "צופן הלב" פותח שער לעולמה . מנגינת התופים הולכת ורועמת . הדמויות נעלמות רק שניהם נשארים במרכז . הוא נע לעברה חרישית ואז שומעת היא את קולו "אוף, כבר חשבתי שלא אוכל להגיע , אני מנסה להתקשר אלייך מאתמול אחרי המסיבה".
