יֵֹש

 

יֵֹש

וַאֲנִי חוֹלֶפֶת מִבַּעַד קִירוֹת

אֶל גְּבוּל הַחֲלוֹם,

מַקְפִּידָה לְהַזְרִים בִּי נֶצַח

מְרַחֶפֶת כְּתְאֵוַת זְמַן, מוֹתַחַת

אֲחוֹרַנִּית אֶת גַּלְגַּל הַדַּקּוֹת.

וְיֵֹש

ֹשֶאֲנִי שְׂרוּעָה כְּאֵין אֶפֶס וּמַעֲשֶׂה,

פּוֹרֶמֶת אֶת מַה ֹשֶׁכִּמְעַט וְנִתָּן לָדַעַת,

אֶת עַצְמִי.

אֲבָל אֲבוֹי לִי, אִם לֹא אֵדַע דַּרְכִּי חֲזָרָה

וְאֶֹשְקַע לְתַחְתִּית הַכֹּבֶד אֶל

רֵיקוּת הַתְּבוּנָה, כִּי אָז,

אֶתְנַעֲנֵעַ סְבִיבִי עַד ֹשֶמֵנִיעַ כָּלְֹשֶהוּ

יִרְגֹם בִּי בַּחֲרָדָה אֶת צְלָלִיּוֹת הַחֹשֶׁךְ,

יַפְקִיעַ מִמֶּנִּי אוֹר יְקָרוֹת.

אָז אַחְלֹף מִבַּעַד עַצְמִי,

מַמָֹּש כּמוֹ בְּיוֹם בּוֹאִי לָעוֹלָם,

בְּלִי כְּסוּת, כִּוּוּן, עִנְיָן.

אַפְֹשִיר בִּי רִיגּוֹּשִים מְצֻלָּקִים,

אוֹפִיעַ לְעַצְמִי וּמִיָּד אֵעָלֵם אֶל 

יְמֵי רֵאֹשִית אוֹקְטוֹבֶּר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות