ג'ורג' בתל אביב.
הייתי בן תשע בימים ההם.. ילד
טוב כל כל המשמעויות המתלוות למי שמכנים אותו נייס גאי.
וכשהיינו מגיעים היה הדוד נוטל את אבי בשתי ידיו, מוליכו אנא ואנא
בחנות ומסבר את אזניו בסיפורים שונים ומשונים בהונגרית.
"למה אתם מדברים שלא אבין?" שאלתי את אבי , והוא ענה לי
:" כי זה סיפורים למבוגרים"
ובאותו הרגע, נפנה אלי הדוד ושאל:
" נו, אודי" אתה כבר הולך עם בחורות"? ואני לא ידעתי
את נפשי מרוב מבוכה.ובאותו שבוע, כשהגענו לביתו של הדוד אמרה לי אשתו, הדודה
זהבה:" הוא כלב גדול".
וגם פה לא הבנתי למה הכוונה.
גבר יפה היה יהודה .גבה קומה במידה, מוצק גוף, וחיוך תמידי על פניו.
בקייץ היה מסתובב על החוף בשבתות, רעמת שיער חזהו מתבדרת ברוח, ועובע מלחים לראשו.
והוא עקב אחרי כל בת חווה שזזה. קורץ, סונט ומעיר הערות שאינן משתמעות
לשתי פנים.
וכך נקפו השנים. אבי היה נותר עמו בחנותו, ואני הייתי קופץ לראות
אימוני כדורסל במגרש מכבי הסמוך.
ובימי בית הספר שגם הוא לא היה רחוק מחנותו של הדוד, שבינתיים רכש לו
חנות מרווחת הרבה יותר ברחוב נחלת בנימין- תחת השם " פרוות שוורץ" -
נוהג הייתי לבקרו, ועוקב בהתפעלות אחרי שיטות המכירה שלו.
הגם שהחנות היתה שלו בלבד, היה אומר ללקוחותיו " יש לנו"...
וכדי לשבח את ערך הסחורה השתמש בביטויים כמו "אקסטרא אורדינאלי", וחיך
ערמומי שפוך תדירות על פניו.
ולימים החליט להרחיב את עסקו והקים גלריה בקומה השניה, שם מכר בגדי ים
לנשים. ואין דבר בלי סיבה.כמובן..
נוהג היה השועל הערום ללוות את הקונה לגלריה כדי שתבחר לה את בגד הים
הראוי. מאבטחה מפני כל נסיון הצצה של לקוחותיו האחרים, ובעצמו תופס מקום מחבוא
ראוי.
ומכשהגיע ה-רגע , נוהג היה לזנק ולהציע את חוות דעתו.ולחוות הדעת
התווספו שיירי פרוות או חתיכות סוג ב אותן
נתן כתמורה ראויה למשתפות הפעולה.
ואני, שאותי הפקיד על קופתו, בעת ששהה בקומת הגלריה – אכן התמלאתי
באותן תחושות פרא
שרק בן 16 יכול לחוש.
ויום אחד אמר לי יהודה:"נו, אתה כבר בחור גדול"..
ואני התבוננתי בו במבט שואל.
" אנחנו ניקח אותך למקום אחד" אמר.
כיום אני מהרהר באותו ספר צרפתי בו סיפר הגיבור על דודו שנטל אותו
לבית הזונות
וזאת אשר אירע גם לי.
" בשלוש וחצי תהיה בבן יהודה פינת נורדאו" אמר לי, כשהוא
קורץ אלי.
ולפני כן אל תשכח לעשות מקלחת"
ובשלוש וחצי נכנסתי איתו לבנין דירות ישן חזית, ויהודה דפק בדלת.
האשה שפתחה לנו את הדלת היתה עם קומבינזון שקוף שלא הותיר דבר לדמיון,
ודודי האהוב מיהר לצבוט אותה בעכוזה
" איפה היא?" כך שאל
" מיד".
ואז נפנה אלי :" אתה כבר בן ששה עשר" כך אמר באותה עברית
מסורסת שלו " אז אל תרוץ לגמור, שתהיה לך סבלנות".
וכנידון למוות הוביל אותי לחדרה של בלונדינית חטובה, שאט אט פשטה את
אשר עטה גופה בדרך אל האושר הנכסף- כולו חצי דקה למצער.והיא חייכה אלי. ואני
הסמקתי במבוכה.
וכשיצאתי נבוך כולי מצאתי את יהודה שקוע בעיתון, והוא מיד זקף את
עיניו בתמיהה:
" כל כך מהר?... חי חי חי" כך בקולו הצרוד , ואני גימגמתי
שפשוט ככה זה יצא.
ואני חש היום , בחלוף חמישים שנה ויותר, שלא חסד עשה עימי דודי יהודה-
שכן שלל ממני את חוויית הנעורים המתוקה והנוגעת מכולן.שגרר אותי לעוד אי אלו
הרפתקאות בחסות גלרית בגדי הים
בקומה השניה ואני עדיין טין אייג'ר ההולך ומאבד מתמימותו.
והוא עצמו עד סמוך לשקיעתו הסופית סיפר לי בגאווה שהיו לו בחייו שלושת אלפים נשים," ושתדע לך
אודי שכל יום שעובר בלי לד...זה יום מבוזבז.
וכשיום אחד שמע על אחד מהקהילה שהלך לעולמו, אמר לי, סומך את ראשו על
השולחן בפליאה:" לא שתה, לא שיחק
קלפים,, לא דפ... ממה הוא מת ?
" אולי היה זקן?" שאלתי
" היה צעיר " אמר "רק אנחנו נמות זקנים"..
וסופו של דודי יהודה שמת בן שמונים וחמישה, וכך אני נותן כבוד לשפתוהמיוחדת.הוא
הותיר שני ילדים. וילד שנולד ממאהבת, וילדה שנולדה ממאהבת אחרת ועליה נמצאנו למדים
אחרי מותו. וזירעוניו התגלגלו כנראה לעוד הרבה מקומות, ורק שדרת עצים לא נטענו על
שמו. כי קדוש הוא לא היה. מה לעשות..
