אַרְבַּעַת הַמִּינִים

הָיִיתִי צִיּוּר קִיר בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב

וְלֹא חָיִיתִי לְבַדִּי בָּאָבָק

כִּי בְּיָדֶיךָ כָּתַבְתָּ אוֹתִי

וּבִקַּשְׁתָּ שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ אֶת דְּמוּתִי.

אַחֵר הוֹסִיף אֶת צִבְעוֹ אַחֲרֶיךָ,

בֶּאֱמוּנָה, כַּתָּב,

מִכָּל סִפְלֵי חַיֵּי...

וְשָׁאַל אִם הֵבַנְתֶּם שֶׁאָסוּר הַצִיּוּר לְאַלֵחַ.

וַדַּאי, בִּתְשׁוּבָה לְבוּשַׁת אוֹר כָּתַב הַשְׁלִישִׁי.

אַל יַחְרְטוּ בְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם

אֶת שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב עַל קִירוֹת -

הַבְטָחוֹת נְדִירוֹת 

שֶׁתִּגְוַעְנָה אַחַר קֹדֶשׁ

בְּמֵי הַשְּׁקִיעָה

רָשַׁם אַחֲרוֹן

"הָיִיתָ לְאֹמֶץ!"

וּבָא לְחַיי עִם לוּלָב וְאֶתְרוֹג

אוֹהֵב כְּתוֹרָה נְבִיאִים

וּכְתוּבִים שֶׁנּוֹסְפוּ לִדְבָרָיו עַל מִינִים אֲחֵרִים

הָרוֹקְדִים עֲבוּרִי,