אָבִיב/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד
כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ

( שה"ש ב' יא-יג)

אָבִיב/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בֵּין הַחֹרֶף לַקַּיִץ,

הָאָבִיב הוּא קָצָר.

הַחֹרֶף מְאַחֵר לַעֲזֹב,

וְהַקַיִּץ נוֹגֵס בּוֹ מְעַט.

עֵצִים עֲרוּמִים,

לָבְשׁוּ שׁוּב עָלִים.

בְּשָׂדוֹת יְרוֹקִּים,

פּוֹרְחִים אִרוּסִים.

הָאָבִיב כְּבָר כָּאן,

רֵיחוֹתָיו מְשַׁכְּרִים.

רֵיחַ הֶהָדָר מִתְעַרְבֵּב,

עִם רֵיחַ הַיַּסְמִין.

הַכֹּל כָּאן פּוֹרֵחַ,

לָעֵינַיִם חֲגִיגָה.

הַפְּרָחִים מְלַבְלְבִים ,

בְּכָל פִּנָּה בַּגִּנָּה.

הָאָבִיב שׁוּב חָזַר,

עַל שְׁלַל רֵיחוֹתָיו.

הָאָבִיב כָּאן,

עַל שְׁלַל גְּוָנָיו וּצְבָעָיו.

הָאָבִיב הוּא לִבְלוּב,

הָאָבִיב הוּא פְּרִיחָה.

הָאָבִיב הוּא חִדּוּשׁ,

הָאָבִיב הוּא צְמִיחָה.

עוֹנָה מַקְסִימָה,

שֶׁל רֵיחוֹת וּמַרְאוֹת.

הָאָבִיב הַנִּפְלָא,

חֲגִיגָה לַלְּבָבוֹת.

חַג אָבִיב שָׂמַח