זיקית

גברת זיקית

עכשיו את ירוקה,

אך עוד מעט

ולאט

תהפכי אפרפרה.

בכפות רגליך המגושמות

את אוחזת חזק בענף,

ועיניך  הבולטות יתגלגלו

 עד אשר יבחינו ביתוש קטן שעף.

ואז, באחת, את שולפת לשון

ארוכּה ארוכּה

אשר ליתוש הקטנטן

נדבקה.

ואם תשאלי אותי עכשיו

"נו, איך אני? אני גברת?"

 אומר לך

"זיקית, מה זאת אומרת?  

 את באמת  גברת מגונדרת".

אבל בלב אחשוב לי,

את גברת מגונדרת

שמחליפה כל עת אדרת

אבל, אני נורא מצטערת,

כי בכנות,

 את נורא מכוערת.

 (אולי משום כך את תמיד מתגנדרת?)