אותם סיפורים

שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים

חוזרים עליהם שוב ושוב כמו ההורים

לא זוכרים שמות, לא זוכרים פנים

זה תמיד מצחיק, כמו בפעם הראשונה

ילדים הופכים הורים

לא נשארים ערים עד מאוחר

לא מעשנים יותר במקומות נסתרים

סוגרים את החלונות, שלא תיכנס רוח

שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים

כמו זיכרון שמפחד להיעלם

לא מזהים יותר את הדמויות הראשיות

מגינות ציבוריות ועד הספה בסלון, מקלחות והרדמות

הכל נכתב בתרשים ידוע מראש

אין תשובה ברורה איך הגענו לכאן

אז שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים

לא מפחדים מהסוף, הוא לא משתנה אף פעם

ילדים הפכו להורים

פתאום בלי ששמנו לב, נעלמו עשרים, שלושים

מדי פעם בפארק או באמצע רחוב

נפגשים, כמה מילים, ואז שוב נזכרים באותם סיפורים

איך אספנו את עצמנו במכונית קטנה

נסענו אל העיר הגדולה

הסתובבנו כל לילה

סיימנו אותו מוקדם בבוקר, בחומוס ליד הפארק

לא חשבנו שיום אחד נחזור לשם עייפים

הרי הנחנו אז שלעולם לא נפסיק עם זה לעולם

והלילה התקצר, עוד מעט כבר חצות

בדרך חזרה עייפים מכל הסיפורים