(הסיפור בדיוני לחלוטין, כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי בהחלט)
אבני הבזלת שבמשכן הנצח בהקו באור השמש הקופחת, האוויר היה יבש.
עמדתי שם על עלי הדשא הירוק מועך ברגליי את מה שנשאר משנים כל כך ארוכות של יובש, כל כך הרבה אנשים שוכבים במקום הזה, אף אחד מהם לא יכול היה להשקות את הדשא מדי פעם?............
מוסקו המזכיר עמד על הבמה הקטנה וקרא בקול מחוספס הספד: "חברים, באנו לכאן היום להיפרד מאדם יקר אדם אהוב, חבר קיבוץ, אדם שתרם רבות לפיתוח הספורט בקהילתנו אדם שבא לכל גיוס בקטיף אדם שתמיד עזר לכולם אם הם רק ביקשו.
גם ברגעיו האחרונים כשגסס מסרטן גורי רהב לא חדל לוודא שכולם באים לגיוס התפוזים שכה אהב, הוא כל הזמן התעניין גם מתי כבר יתקינו חימום בבריכה, גם במותו, גורי רהב ממשיך לרוץ גם במותו גורי רהב נשאר חבר קהילה.
אני זוכר את הימים הראשונים של גורי רהב בקיבוץ עת הגיע בשנת 68 עם גרעין "שייטים".
ישבנו אז כל החברייה בחדר האוכל ואז הם נכנסו החבר'ה החדשים מהגרעין ופתאום אני רואה ביניהם איזה פרחח עם שיער שחור, ניגשתי אליו ושאלתי אותו לשמו הוא ענה לי שקוראים לו גורי , כבר אז זיהיתי בגורי הצעיר את התכונות שעשו אותו לכל כך אהוב בקיבוצינו, שקט, עוזר, עניו, לאחר כמה ימים שאורי החל כבר לעבוד בגדיד, אצל "ווסה" השמן ידענו באופן סופי שעוד אדם נהדר הגיע לקיבוץ.
גורי אהב ספורט, כולנו זוכרים שהיינו רואים אותו נוסע באופניו כל יום לקיבוץ הסמוך, הוא אף פעם לא עישן, אני זוכר שלפני שנה שהתגלה אצל גורי גידול בריאות אף אחד לא האמין, איך אפשר, מכל האנשים למה דווקא גורי רהב, אבל גורי רהב לא אמר נואש הוא נלחם, כמו שנלחם כל חייו כנגד כל הסיכויים, כמו שנלחם על חייו בקרב החווה הסינית ב1973 וכשהכל נראה אז אבוד כשחמישה חיילים מצרים צרו עליו והתכוונו לירות בו גורי לא ויתר ובחמשת הכדורים האחרונים שנותרו במחסניתו הרג את כולם, בשלום הגליל אורי שכב שותת דם בבופור וכששבעה חיילים לבנונים קרבו אליו במטרה להורגו גורי הצליח עם יד אחת להרוג את כולם בעזרת חמשת הכדורים האחרונים שנותרו במחסניתו(שני כדורים עברו דרך שני אנשים), לפני כחודש כשהסרטן כבר פשה בכל גופו של גורי רהב התפללנו כולנו שהניסים שקראו לאורי במלחמות יום כיפור ושלום הגליל יקרו גם עכשיו, כולנו קיווינו שבמחסניתו של גורי עוד נותרו כדורים, אך לא, הפעם האויב ניצח, גורי נכנע.
גורי רהב, היית לי כאח יהי זכרך ברוך, אל תפסיק לרוץ גם בשמיים, המשך לשמש לנו השראה.
גורי רהב.
ועכשיו, תעלה אל בימת המספידים מילה שינדלר, בת כיתתו של גורי רהב, מילה למדה עם גורי רהב בתל אביב בתיכון אליאנס, מילה אשת פרסום בכירה קופירייטרית ראשית במשרד הפרסום "דדי את גדי בע"מ" עבדה בעברה כדוברת ראשית של ערוץ 10 נשואה פלוס שניים בת 40 מתגוררת בתל אביב,
מילה בבקשה."
מילה עלתה לבמה והחלה לספר על ימיו של גורי רהב בתיכון, אבל אותי זה כבר לא עניין כל שיכולתי לעשות באותו רגע היה להיזכר במקרה שקרה ב-1987, אפשר אולי להגדיר את המקרה כ"נס השלישי של גורי רהב".
ב-1987 גורי רהב כבר היה אגדה בקיבוץ, כולם הכירו בעל פה את סיפורי המלחמה של גורי מ-73 ו-82 , היה לו את הכסא הכי טוב במשחקי הבית של הפועל אילת, אנשים היו עומדים בצידי הכביש ומוחאים לו כפיים כשהוא היה נוסע את נסיעת האופניים היומית שלו, הוא עבד בתור רכז הספורט של המועצה האיזורית.
גורי שכאמור אהב לעזור לכולם היה נוסע כל שבועיים למשחקי הבית של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות, אם היו מבקשים ממנו יפה הוא היה נותן טרמפים לאנשים שרצו לנסוע לתל אביב או לחזור לקיבוץ.
מכבי תל אביב היתה אז בשיאה באותה עונה הם הגיעו לגמר גביע אירופה והפסידו לטרסר מילנו במשחק צמוד(90-84).
אשתו של מוסקו המזכיר שימשה כגזברית הקיבוץ, במסגרת תפקידה היתה צריכה להגיע מפעם לפעם לתל אביב, היא היתה נוסעת וחוזרת באותו יום בין השאר עם אנשים מהקיבוץ שחזרו באוטו פרטי מתל אביב, כמובן שהפרבילגיה לנסוע עם אוטו פרטי לתל אביב היתה ניתנת רק לטובים ביותר וגורי רהב אחרי כל מה שהוא עשה במלחמות ישראל ענה להגדרה הזו באופן מקסימלי.
בבוקרו של אותו יום שישי ב-פבואר 1987 בישרו כותרות העיתונים על עלייתה של מכבי תל אביב למשחקי הפיינל פור בגנט.
בעמוד האחרון הופיעה ידיעה קטנה שבישרה על מותה של אישה כבת 50 בתאונת דרכים שקרתה בלילה בירידות סדום, נמסר שהנהג ניצל באורח נס מהתדרדרות הרכב לתוך התהום, המשטרה עדכנה שם שהרכב כנראה נסע במהירות מופרזת ושבבדיקה שנעשתה לנהג לאחר התאונה נמצאו בדמו אחוזי אלכוהול גבוהים מהמותר(בדמה של ההרוגה לא נמצאו בכלל אחוזי אלכוהול אבל זה כבר לא עזר לה)
מוסקו המזכיר לא חזר להיות אותו אדם מאז אותה תאונה, גורי רהב חדל להתקיים מבחינתו, גורי רהב לא העז לבוא להלוויה וגם לא לאזכרות השנתיות, הוא המשיך לשמש כרכז הספורט של המועצה האיזורית.
אף אחד לא הצליח להבין איך לעזאזל גורי רהב הצליח להינצל גם מנפילה של כ-100 מטר לתוך תהום, איך מי שהיתה לידו עפה 30 מטר מהמכונית והתפרקה לרסיסים והוא כאילו כלום קצת שריטות מעל העין וזהו,
אבל זה היה כל כך פשוט, כל כך ברור.
הוא בסך הכל חגר חגורת בטיחות.
