יצירות אחרונות
חמצמץ ומתוק (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -26/07/2024 23:27
הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים. מאת: אהובה קליין.(c) (1 תגובות)
אהובה קליין /שירים -26/07/2024 17:23
תמונות חיים (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -26/07/2024 17:03
לעינין הבטחון (2 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -26/07/2024 14:41
סוֹף מַעֲשֶׂה (3) / חוֹל (2) / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/07/2024 13:27
זמן כה רב הרחק-הרחק (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -26/07/2024 06:42
זכיתי לחבר (1 תגובות)
אדם /שירים -26/07/2024 04:44
שירים
שיר פרידהזהו, גמרתי כאן. אני הולכת. אולי עוד אחזור, אולי. אך רק מעט, ורק למעט זמן. זהו. גמרתי. לפעמים, לוקחת אני את העיפרון והדף, כי שבורה אני. ורוצה, מצפה, שהמילים על הדף יאחו את הקרעים, את השברים, אך זה רק פוצע. ולעולם, לעולם לא אמצא, שמא שכתבתי, הוא הטוב ביותר. תמיד יהיה שיר, בית, שורה, טובים יותר. שיר פרידה, שיר פרידה הוא השיר הזה. שיר אחרון, וגמרנו. ואני בוכה, החלטה קשה, נכון. אז מה?! לוקחת את טיוטת השיר האחרון, לוקחת, ושמה במעטפה, ביחד עם 91 הטיוטות, וסוגרת אותה. חותמת לדורות. והנה, כמו שכבר כתבתי מקודם, שוב רסיסי ליבי פזורים כאן. פזורים לאורך השורות. פזורים יחדיו עם שברי חוד עפרוני. שיר פרידה, שיר פרידה ואחרון. השיר החותם הכל. שנתיים וחצי של כתיבה. כתבתי על מלחמות, מוות, עצב, הרס ושכול. כתבתי על מלאכים, וצבאות השמיים. כתבתי על אהבה, געגועים, כוח-ושבירה. כתבתי על חומות, על פרידות, ועל גשם. כתבתי גם, על אותם אנשים, אֳחֵי, לבטח כולם מבינים על מה. כתבתי על בכי, ועכשיו אני בוכה. בוכה באמת, ודמעות מלוחות זולגות. ובשיר הזה, אני חותמת. בשיר הזה, אני גומרת. שיר פרידה. (י"ב תשרי תשס"ו)
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |