את כבר לא בת עשרים

דיבור בשני קולות

לפחות,

עולה בגרון

מתוך כמיהה שנקברה עמוק ,.

במשא  החיים החולפים: 

פתאום-  זיק ,

אשלייה.

רגע שקבל תעצומות.

אשליה שנולדה מכמיהה

מוצפנת-

שזורה בגעגוע ,

בכאב

של חסך.

הוי הכאב הזה.

השתוקקות עקרה של הלב..

.......

בחוץ נשמעים הקולות האחרים

המתמרנים,

האומרים: שא שא הכל בסדר.

הכל בשליטה.

תרגעי

כאלו -

כמה את יפה. אהא אהא.

ואת יודעת שהזמן  אינה נוטה

לכיוונך אלא  להפך:

ויודעת

שהלילה יגיע מפחיד ומאיים

ויביא אתו קול נוסף

מבלבל

שיאמר בקיצור:

 הזהרי !

את כבר לא בת עשרים.