שירים

מתפתלת כלטאה מכושפת,
נעה עם הכאב
עיוורת,
זרועותיה רכות ארוכות
כאורך הזמן שנתתי לעצמי.

מפלסת דרכה
אל הלא-כלום הזה
שדמותו כטעם גן-עדן נשכח
המופיע לפתע על שפתיי
ונעלם בעיניי הכבויות.

קשה ואוהבת
לא מוותרת
וגם אני-לא.

הלא מובטח פה פיצוי
על כל אותה המתנה
והחולשה,
ממנה היא ניזונה.

תגובות