האני מאמין שלי

שלום לכולכם,

רציתי לשתף אתכם מעט על עצמי:
אני סובבת סביב נושא הכתיבה, כ-20 שנה. עסקתי בעתונאות, תסריטאות וכמובן-ספרות, בה אני מתמקדת בשש השנים האחרונות.

כשהתחלתי להעביר את הסדנאות שלי, לפני שנים אחדות, שמתי לי למטרה להוציא את ה´קול הפנימי´ של כל יוצר. לאפשר לו לבטא את עצמו באמצעות הכלי האדיר הזה: הכתיבה.
המטרה המוצהרת שלי היא: להוציא מן הכותב את הייחוד שלו, ולסייע לו, באמצעות כלים ישימים, למתוח את גבול היכולת האישית שלו.
כשלדעתי האישית, לא כל אחד חייב להיות שייקספיר, וגם לא טשרניחובסקי.
------------------------------------------------
באותה רוח בדיוק, הקמתי את "דרך המילים". שהיא דרכי בחיים. ומכאן, שמו של האתר הזה.
מטרתי הייתה להקים בית לכל אדם יוצר באשר הוא-טוב יותר או טוב מעט פחות.
---------------------------------------------
על הרגישות:
לדעתי, אנשים יוצרים הם אנשים רגישים ובמחי-יד, ניתן לסרס אותם, עד כי לא ירצו לחזור אל דרך הכתיבה. אותה דרך, שהיא כאמור: דרך חיים בעיני, ודבר מקודש.
את זאת אני מנסה למנוע ככל האפשר כאן באתר הזה. מעוניינת להגן גם על נפש היוצר, ועושה כמיטב יכולתי להיות ערה לכך. בעיני, קל להרוס, קשה הרבה יותר לבנות. בכל תחומי החיים וביצירה בפרט.
האתר הזה משום כך, מיועד לכולם, לכל יוצר שהוא, בכל גווני הקשת.
--------------------------------------
בועה:
בעיני "דרך המילים", היא בועה. בועה מנותקת מהבלי העולם, מהרוע האנושי, מתככים ומאינטריגות.
את כל זאת, יש לנו די והותר בחיים היומיומיים.
ואני אישית מתרחקת מכל אלה בכל כוחי ובכל מאודי! גם בחיי הפרטיים - בורחת מכל שטנה ואינטריגות כמו מאש. פשוט לא תמצאו אותי לעולם בקרבת-מקום שכזה. ממש לא!
-----------------------------------------
ולגבי ביקורת:
ביקורת היא בעיני, דבר רצוי ומבורך. דרך הביקורת האדם נבנה בכל תחום אפשרי בחיים.
בסדנאות שלי, אנו מדברים רבות על הדרך לקבל ביקורת-בתחום היצירה.
אך לא פחות חשובה היא הדרך לתת ביקורת.
ואסביר למה אני מתכוונת: בעיני (רק בעיני כמובן): ניתן לכתוב בתגובה למישהו: "יצירתך רדודה".
אך אני אישית הייתי בוחרת במילים: "חסר לי בסיפור/בשיר, X Y Z ."
בעצם אמרתי את אותו דבר, אבל עם הותרת-פתח לעתיד לבוא. אפשרות לתיקון, לשיפור ומיקוד יותר ברור לקראת מה ללכת.
-------------------------------------------
ולסיום:
המוטו שלי בחיים הוא אחד ויחיד, ואינו מקורי שלי, זו מהות היהדות בעיני, והדבר הענק ביותר שלקחתי לחיי:
"מה ששנוא עליך על תעשה לחברך".

בחשיבה שלי, אני מנסה להכנס לדמותו של הזולת ולחשוב, איך דברים היו משפיעים עלי, והאם הייתי רוצה לשמוע אותם, איך אני הייתי מרגישה בעצמי לו עשו לי דבר שכזה. וכך אני פועלת בחיי. מנסה לפחות. משתדלת בכל כוחי! (ונדמה לי שבמרבית המקרים, אני מצליחה).

אני יודעת, שכולנו רגישים (לא רק אני), ועם מעט חמלה לאדם, ניתן ליצור עולם טוב יותר. אולי?
או לפחות "בועה" קטנה של שפיות, טובה הרבה יותר.
---------------------------------------
זהו, רגע השיתוף שלי תם.
תודה לכם, על ההקשבה/הקריאה.

ולקראת שבת, הייתי שמחה אם כולכם נחזור אל היצירה, אל השלווה, ולאחוות היוצרים.