באותו הזמן נהגו צעירים וצעירות להלך ברחובות לבושי חולצות עליהן כיתוביות דוגמת:
"הרגת אותי אחי" ו "משתמש?באחרים" או "בשביל זה התעוררתי?" ו"איך אתה מרגיש עם זה"?
בעיתונים וברשת האינטרנט הופיעו משום מה יותר ויותר דיווחים על צפיות בעב"מים בעולם ואסטרואידים הההמופיעים פתאום יש מאין בטלסקופי האסטרונומים ואשר עתידים בעת כזו או אחרת לחלוף בסמוך אליו
בפינה אחת שכוחת אל כרוב פינות עולם ישב סופר צעיר אחד וכתבדף נוסף בספרו החדש:
חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא וחרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא וחרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא
חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא
באותה עת ממש בפינה שכוחת אל אחרת בעולם כרוב פינות עולם קם צייר אחד ממיטתו ניגש לחדר השירותים שבביתו והוציא לגינת ביתו משם דליים בזה אחר זה, הדליים היו מלאים עד שפתם בצואה שלו שאסף באדיקות כמעט דתית במשך חודש ימים.הוא הניח אותם במרחק מספר מטרים מבד ענק שהציב על מספר כלונסאות בחצרו הוציא אט אט משקית בד שפכטלים בגדלים שונים,לקח בידו אחד מהם ,שיקע אותו באחד הדליים הניף אותו באויר גדוש בצואה מהולה בצבע שמן חום ודבק והחל בכעס מטיל את הגושים אל הבד יוצר אט אט את הציור המחורבן אולי הראשון בעולם.
באותה שעה, שוב,בפינה שכוחת ושוכחת אלוהים ככל פינות העולם מרצה אחד באוניברסיטה אחת היה מקריא בפני תלמידיו את השורה משירו של ברטולד ברכט או צ'כוב איני זוכר כבר
מרוב חרא "יש אנשים שצובעים לנו את העולם בחרא"
ובפינה נוספת כנ"ל קמה סופיה ,אחת מדוגמניות העל הידועות בעולם מן האסלה
תוך שהיא מפליצה נאד חסר שליטה ומעיפה מבט אחרון אל תוככי האסלה.לא היה שם זהב קורא יקר כמו שאתה בודאי מניח.
ובפינה אחת של העולם שיחד עם קרני השמש החמימות של אביב
אפשר היה לחוש בה מעט השגחה ומי שהשתדל באמת יכול היה לחוש בה הרבה,התיישב פתאום איש אחד בא בימים
כל כך בא בימים שכמו לטוס והשטן שלו חסר גיל היה בתנוחת יוגה כמעט בלתי אפשרית ליוגיסטית המיומנת ביותר וחייך לעוברים ושבים שהנחמדים שבהם ריפדו כלפיו גם הם חצי חיוך והמשיכו בפנים רציניות לתוכניותיהם.האיש הישיש שלו יכולת להביט בעיניו התכולות להפליא ולהיטיב מבטך בהן היית נשבה בקסמן וצולל למעמקי אלפי שנות זיכרון ולעולמות שונים ורבים רחוקים מעולמנו.מדי פעם היה פורץ בצחוק מתגלגל שהפחיד חלק מן האנשים כמו רעם ביום בהיר ואילו מעטים אחרים פרצו אף הם בצחוק בינם לבין עצמם בלי להבין למה ומדוע אך ניכר היה בהם שהוטב להם קמעא פתאום.
לפתע העז אחד מהם להתקרב לזקן ולנסות לפתוח בשיחה.אתה זקוק לעזרה כלשהי? שאל,לא! ענה הקשיש ואתה? לא גם כן השיב האיש שנראה מודאג.
אתה פסיכולוג ידוע שם כאן הלא כך?שאל אותו פתאום הזקן ונראה היה שארשת תדהמה כיסתה את פניו של האיש שהזקן לבוש הסחבות שמולו מעולם לא השתמש במילה "פסיכולוג" ולא ידע את פישרה.הוא היה מודאג מפני שסר שמדובר בעוד קשיש הומלס וטרוף דעת שלחלקם יצא לו לעזור.
מאין לך שאני פסיכולוג? אני יודע דן יקירי אני יודע מאין שכולם יודעים דברים.
הפסיכולוג כבר נראה מודאג הרבה יותר מפני שהאיש הזקן שמולו גם ידי את שמו.
מה עוד אתה יודע עליי אדוני? שאל דן, והזקן שנמלא שלוה ומבטו התמלא רוך ואהבה למשמע האיש המכבד אותו בתואר אדוני התחיל לגלול בפניו פרט פרטים מהאישיים ביותר שהיו לו ,סודי סודותיו חלקם שלא שיתף אותם עם איש בימי חייו עד שפכר את שיערותיו והתיישב ליד הזקן המופלא.מי אתה?שאל אותו בפליאה.אל תשאל מי אני,ענה לו,שאל מי אתה.אני שואל אותך שוב אמר לו דן היש ביכולתי לעזור לך בדבר מה כזה או אחר?אתה כבר עוזר לי חייך לעברו הזקן ,אתה איתי.
השניים השתתקו לרגע קל ואז פנה בישיש לפסיכולוג ההמום.למען האמת יש דבר מה שאתה יכול לשות למעני ולמען רבים אחרים.והוא?שאל מופתע דן,האם שמעת על סיפורו של הילד לוטוס?
דן השתתק ,חשב על סיפורי החדשות השונים שכאיש בעל ידע מופלג בנפשו של האדם לא ידע איך "לאכול" אותם השיב לו אחרי רגע קל
כן,שמעתי,מדוע אתה שואל?
אני מכיר אותו שנים ארוכות משנות דור ואני מבקש שתגיע אליו ותעזור לו.
