סָבִיר, אַתָּה יוֹדֵעַ

סָבִיר, אַתָּה יוֹדֵעַ 

*

1.

סָבִיר, אַתָּה יוֹדֵעַ

בְּלִי תִּקְווֹת מְיֻתָּרוֹת בְּלִי

בָּלוֹנִים בְּלִי

פִּיצוּצִים

סָבִיר

אֵתָּה יוֹדֵעַ, כְּבָר

חָלְפוּ-עָבְרוּ הַצִּפּוֹרִים שֶׁקִּנְּנוּ

וְהֵטִילוּ בֵּיצֵי תִּקְוָה מֵעַל הָעֵץ

שֶׁ

נִגְדַּע

מֵאֵצֶל חַלּוֹנִי

(תַּקָּנוֹת עִירוֹנִיּוֹת)

וּמִכֵּיוָן שֶׁ

חָלְפוּ-עָבְרוּ הַצִּפּוֹרִים כָּלִיל מֵהַנּוֹף הַשְּׁכוּנָתִי

לֹא עוֹד תִּמְצָא חוֹלְמִים בֵּינֵינוּ: רַק

הַכֹּל סָבִיר, אַתָּה יוֹדֵעַ

סָבִיר

2.

סָבִיר. אַתָּה יוֹדֵעַ,

מִזְּמַן-מִזְּמַן הַחֹרֶף הָיָה טוֹב אֵלַי. מִזְּמַן

זֹאת אוֹמֶרֶת: הָיָה. כִּי

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן

אֲפִלּוּ הַחֹרֶף חוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת

(לֹא כְּלַפַּי: קָטֹנְתִּי)

- מְזִמּוֹת, כָּךְ נִדְמֶה לִי:

לֹא רוֹאִים בִּבְהִירוּת:

גֶּשֶׁם, אֹבֶךְ, עֲנָנִים: 

אֵין-סְפֹר הֶסְבֵּרִים, תֵּרוּצִים

לַמְּצִיאוּת שֶׁלֹּא טוֹב

לְהַבְחִין בָּהּ בְּדַקֻּיּוֹתֶיהָ

בְּגַסֻּיּוֹתֶיהָ

כָּךְ שֶׁ

סָבִיר, אַתָּה יוֹדֵעַ

סָבִיר

תּוּ לֹא.

*

רבקה ירון

---