אָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ

אָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ/ש.כהן

אָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ

מֵרֶגַע לֵדָתוֹ,

כְּמוֹ פָּסָל הַמְּפַסֵּל

בְּאֶבֶן עִם אִזְמֵל

אֶת הָאָדָם שֶׁבּוֹ.

כְּמוֹ צַיָּר בְּמִכְחוֹלוֹ

שֶׁעִם צִבְעֵי חֲלוֹמוֹתָיו,

מְצַיֵּר עַל כָּן

אֶת סִפּוּר חַיָּיו.

וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ,

שֶׁכֹּל הַשְּׁאִיפוֹת

וְכֹל הַחֲלוֹמוֹת

נוֹלָדִים מִתּוֹךְ כְּאֵב

גַּם אִם הַלֵּב אוֹהֵב.

אָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ

מִתּוֹךְ בּוֹרוֹת הַסֵּבֶל,

וְעֹצְמָתוֹ נִמְדֶּדֶת

בְּרִגְעֵי מַשְׁבֵּר.

כִּי אֵין אָדָם גָּדוֹל,

יֵשׁ רַק אָדָם קָטָן,

וּמִטִּבְעוֹ תָּמִיד

אָדָם הָיָה סַקְרָן.

הָאָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ

מִתּוֹךְ הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה,

גַּם אִם יֵשׁ כָּאן הַפְרָדָה

וְהָאָדָם נִמְצָא בְּסֶגֶר.

הָאָדָם בּוֹנֶה עַצְמוֹ

מֵרֶגַע לֵדָתוֹ,

וְעַד לְרֶגַע בּוֹ

נִקְבַּע מוֹתוֹ.

12.4.2020