נִשְׁאַרְתִּי יֶלֶד

נִשְׁאַרְתִּי יֶלֶד/ש.כֹּהֵן

לֹא שַׂמְתִּי לֵב

אֵיךְ חָלְפוּ הַשָּׁנִים.

לֹא שַׂמְתִּי לֵב

אֵיךְ כָּאן יְלָדִים

הָפְכוּ מְבֻגָּרִים.

וַאֲנִי כָּל כָּךְ רָצִיתִי

לְקַפֵּץ עַל הֶהָרִים

אוֹ לִגְלֹשׁ בָּעֲמָקִים.

לֹא שַׂמְתִּי לֵב

אֵיךְ אֲהָבוֹת

הָפְכוּ לְאַכְזָבוֹת

וְגַם לְהֵפֶךְ.

וַאֲנִי כָּל כָּךְ רָצִיתִי

לָעוּף לָעֲנָנִים

וְלַעֲשׂוֹת קְסָמִים.

לֹא שַׂמְתִּי לֵב

שֶׁיֵּשׁ כָּאן אֲנָשִׁים,

שֶׁכְּבָר לֹא זוֹכְרִים,

שֶׁפַּעַם הֵם הָיוּ

גַּם יְלָדִים.

וַאֲנִי כָּל כָּךְ רָצִיתִי

לִהְיוֹת עִם חֲבֵרִים,

שֶׁרָצִים וּמְקַפְּצִים,

וּבְכַדּוּר מְשַׂחֲקִים,

וְעַל שְׁטוּיוֹת רָבִים

וּבַסּוֹף סוֹלְחִים וּמִתְחַבְּקִים.

עַכְשָׁו כְּבָר שַׂמְתִּי לֵב

גַּם אִם חָלְפוּ הַשָּׁנִים,

גַּם אִם הִשְׁתַּנּוּ הַפָּנִים,

אֲנִי בְּתוֹךְ תּוֹכִי

נִשְׁאַרְתִּי יֶלֶד.

6.5.2020