הָעֶבֶד

הָעֶבֶד/ש.כֹּהֵן

בְּכִכָּר הָעִיר עוֹמֵד שָׁעוֹת,

הַזֵּעָה נִגֶּרֶת

מִמַּחְלָפוֹת רֹאשׁוֹ.

שׁוֹמֵעַ שָׁם אֶת הַקּוֹלוֹת,

לֹא מֵבִין אֶת הַתְּרוּעוֹת,

וְהַמִּלִּים מִתְעוֹפְפוֹת,

מִתְנַפְּצוֹת עַל הַסְּלָעִים

שֶׁבַּמּוֹחַ נִמְצָאִים.

יַחַד עִם הֲמוֹן אָדָם מֵרִיעַ,

הוּא חָלַם שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ,

לְרֶגַע בְּטָעוּת חָשַׁב,

אֲנִי אָדָם חָפְשִׁי עַכְשָׁו,

גַּם אֲנִי מַבִּיעַ.

אַךְ כְּבוּלוֹת יָדָיו,

וּבְאֵין מַפְתֵּחַ שֶׁפּוֹתֵחַ אֲזִקָּיו,

אֶת מַבָּטוֹ כָּבַשׁ עֵת נָפְלוּ פָּנָיו.

וְהֶהָמוֹן אוֹתוֹ שָׁפַט,

הַדָּם נִגָּר  וְאֵין מִשְׁפָּט.

מַבָּטוֹ אֶל עַל נִשָּׂא,

אוּלַי מִשָּׁם תָּבוֹא

הַגְּאֻלָּה

אוּלַי תָּבוֹא תִּקְוָה...

7.5.2020

אֵין מְשֻׁעְבָּד חֲסַר תִּקְוָה מִזֶּה הַמַּאֲמִין בְּטָעוּת שֶׁהוּא חָפְשִׁי

יוהן גתה