סיפורים
עולם של מסכות
יד קטנה אחזה בכוס השוקו החמה, וקירבה אותה אל שפתיה הקטנות. טעם הקקאו התפשט בתוך הפה הקטנטן, ומספר בועות חלב התפוצצו, עם חזרתה של הכוס אל השולחן. השיניים הקטנות נגסו עכשיו במלפפונים החתוכים דק דק, ובפרוסות הביצה הקשה שהיו מונחות בצלחת."מממ.. טעים", חייכו העיניים השובבות, ושוב נשלחה היד הקטנה אל כוס השוקו. מספר תלתלים קופצניות התנודדו קלות על קצה המצח, הן היו רטובות עדיין ממקלחת הערב הקרה, וריח טוב ונעים נדף מהן והתפשט בבית.נשיקה הונחה על אחד התלתלים, ועוד שתיים בשני צידי הלחיים. אושר.נקישות נשמעוהדלת נפתחהובפתח עמדו שלושה אנשים. האחד גבוהה, לבוש בלבוש חסידי. השני קצת מלא, לבוש בחליפה ותיק מנהלים בידו.והשלישי - ספק ילד ספק נער, לבוש בטריקו, ועל ראשו כובע מצחיה הפוך. השלושה נכנסו באחת אל תוך הבית, ונעצרו במרכז הסלון.עיניהם נחו על הגוף הצנום שהחזיק את הראש עם התלתלים,והם שלחו אליו חיוך רחב. הגוף בן ה-4 החזיר בחיוך ביישני, והעיניים הקטנות בחנו את השלושה במבט סקרני.הם נראו נחמדים מאד, אך לא היה ברור מי הם ולשם מה הגיעו. השלישיה חייכה שוב, חיוך שני ואחרון. ואז...ידיהם נשלחו באחת, ותלשו מעל פניהם שלושה מסיכות גדולות. המסכות צנחו בקול רעש גדול על הרצפה. הגוף הרים את עיניו בבהלה - הוא עוד הספיק לראות את כוס השוקו שלו מתעופפת באויר ומתנפצת אל הקיר,ואת הצלחת על תכולתה, נרמסת תחת אחת מרגליו הגדולות של אחד מחברי השלישיה - לפני שצוחת פחד חדה נמלטה מפיו.השלישיה הנחמדה השתנתה לבלי הכר, ואל מול העיניים הקטנות והמפוחדות, עמדו עכשיו, שלושה גברתנים מאיימים, שחשפו שלושה טורי שיניים צחורות. אחד מהם צחק צחוק מפחידהאחר מעך בידו מספר מלפפונים שנשארו על השולחןוהשלישי רק הביט בו בעיניים מלאות רוע.צמרמורת עזה עברה בגוף הקטן, הידיים הדקיקות רעדו, והלשון כמעט נבלעה במורד הצר של הגרון."השוקו.." כמו לחשו העיניים הקטנות, אך הגרון לא הצליח להפיק שום צליל. ילדונצ'יק צחק הראשון, תקשיב לי טוב, אין שום כלום, הכל שטויות, הבנת?והשני אמר: גם אם יש.. זה מציק. כמה אפשר ללבוש את הדבר הזה?והשלישי רק הסתכל בזלזול, והמשיך לצחוק.המח הרך לא הבין מדבריהם דבר. הוא לא הבין על איזה שטויות הם מדברים, ומה בדיוק מציק להם, ובמיוחד לא הבין, מדוע השלישי צוחק, כשקורים כאן דברים רציניים מאד. הוא רצה רק לסיים את הביצה הטעימה שהקצה שלה הציץ עדיין, מתחת לנעלו הענקית של אחד הגברתנים. אך הגברתנים לא זזו, והגוף שהתעייף בינתיים, החליט לברוח אל עבר החדר, שם נכנס אל המיטה, והתכסה בשמיכה עד למעלה מהראש. והעיניים נעצמו חזק חזק, כדי שאף אחד לא יוכל למצוא אותו.. והן נפתחו שוב רק כשכבר עלה הבוקר. וכשהבוקר עלה ושאריות הלילה התפוגגו, התפוגגו יחד איתם גם שלושת הגברתנים ועמם המסכות, ולא נותר מהם כל זכר, אך יחד איתם נעלמו באורח מסתורי מביתו של אותו הקטן, גם השוקו והמלפפונים, וגם לביצים הקשות לא נותר כל זכר, והגוף הקטן היה עכשיו רעב, כחוש וחלש, והעיניים השובבות - כבויות.שלושה אנשים נחמדים, עזרו למשטרה בחיפושים אחר שלושה גברתנים רעים, שרוקנו את ביתו של ילד קטן, האחד היה גבוהה, לבוש בלבוש חסידי. השני קצת מלא, לבוש בחליפה, את תיק המנהלים השאיר בבית. והשלישי - ספק ילד ספק נער, לבוש בטריקו, ועל ראשו כובע מצחיה הפוך."לקחת אוכל, מביתו של ילד קטן", נשמע להם דבר נורא, "והם יעזרו בתפיסת הגברתנים ובהעמדתם לדין!" כך החליטו. ותוך כדי החיפושים, כשהשעות נקפו והתחיל להיית קצת חם, הורידו השלושה את המסיכות שכיסו את אפם ואת פיהם, והניחו אותם בצד. האחד מלמל משהו על כך שאין שום כלום ושהכל שטויות. השני מלמל משהו על כך שזה מציק.והשלישי הוריד את המסיכה, סתם כי נהג לזלזל ולצחוק על כל דבר שהיה קצת רציני. שלושת הגברתנים לעולם לא נמצאו, אך לא היה די זמן לחפשם, משום שמעוד כמה בתים, מישהו מסתורי רוקן את הלחם והחלב, וצריכים היו לחפש את המרוקנים החדשים.וכשלבסוף הוקמה קרן של קופת הצדקה, לטובתם של עשרות הבתים שרוקנו מאוכל, ושל מאות הילדים שנותרו רעבים, שלשלו שלושת הנחמדים מטבע אל הקופה, וניגבו בצדקנות דמעה קטנה מעינם. הנחמדים מטבע אל הקופה, וניגבו בצדקנות דמעה קטנה מעינם.
|
