פעם אחר הצהריים

פעם, אחר הצוהריים

בדרכי אל החורשה

שמעתי, כמו משק כנפיים

של ציפור במעופה

באותו אחר הצוהריים

רוח קל נשבה

עלי עצים כמו מחאו כפיים

שם בתוך אותה חורשה

השמש אל הים נטתה לרדת

מותירה קרניה מאחור

כולה אדום זוהרת

ירוק החורש וצבעי ענן – חגיגה של אור

השמש אל הים יורדת

בחורש מיטשטש השביל

כבר מופיעים כוכבי השבת

את שארית האור להציל

שעתם של ציידי הלילה

עיניהם בחושך נוצצות

קרקור הצפרדע שאף פעם לא די לה

וכמה צרצרים בחריקת כינורות

ריח עלי השלכת

מגע העשב הרך

כמה טוב כך יחף ללכת

ללטף שיחי השרך