דְּרָכִים

דְּרָכִים /ש.כֹּהֵן

כָּל יוֹם בְּאוֹתָם הַדְּרָכִים צַעַד,

וְהִבִּיט  בְּאוֹתָם הָעֵצִים,

שָׁם הַצִּפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת בֵּין הָעֲנָפִים.

הוּא שִׂחֵק עִם  אֲבָנִים,

שֶׁבְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ נִמְצָאִים.

כָּל יוֹם נָשַׁם

אֶת אוֹתוֹ הָאֲוִיר,

וְרָאָה אֶת אוֹתָם הַמַּרְאוֹת.

רַק עוֹנוֹת הַשָּׁנָה מִתְחַלְּפוֹת.

כָּךְ גַּם הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת,

אַךְ הוּא הִתְמִיד לָלֶכֶת

בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים.

לֹא חִפֵּשׂ לוֹ חֲלוֹמוֹת,

לֹא הַבְטָחוֹת,

רַק אֶת הַדְּרָכִים הַבְּטוּחוֹת,

שָׁם בָּחַר לָלֶכֶת.

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד

בְּלִי הַתְרָעָה מֻקְדֶּמֶת

וּבְהַפְתָּעָה מֻחְלֶטֶת

בָּחַר פִּתְאוֹם לָלֶכֶת

בְּדֶרֶךְ לֹא מֻכֶּרֶת,

כְּשֶׁהָלַךְ בָּהּ לְאִבּוּד

שָׁם גִּלָּה אֶת הַפְּרָחִים,

וְאֶת הַפַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן.

אֶת הַנַּחַל שֶׁזָּרַם

וּמִתּוֹכוֹ  נִבְּטוּ

כֹּל הַשָּׁנִים הָאֲבוּדוֹת,

בָּהֶן בָּחַר לָלֶכֶת

רַק בְּאוֹתָן דְּרָכִים.

וְלֹא יָדַע כִּי בָּעוֹלָם

יֶשְׁנָן דְּרָכִים שׁוֹנוֹת,

וּמְגֻוָּנוֹת,

שֶׁבָּהֶן כְּדַאי לָלֶכֶת,

בְּיַחַד אוֹ לְחוּד,

מִבְּלִי לַחֲשֹׁשׁ

שֶׁיֵּלֵךְ שָׁם לְאִבּוּד.

18.8.20

"ישנן דרכים יפיפיות שלא מתגלות עולם, אלא אם כן הולכים לאיבוד במסע" . (ארול אוזן)