טְלָאִים - לבמת הדיון של נורית - כותב מישל דה מונטן

טְלָאִים/ש.כהן

טְלַאי וְעוֹד טְלַאי

בְּצֶלֶם אֱלֹהִים

לְרִקְמָה אֱנוֹשִׁית

הוֹפְכִים.

כָּל אֶחָד הוּא טְלַאי

יָחִיד וּמְיֻחָד.

יֵשׁ טְלַאי אוֹהֵב,

וְיֵשׁ כּוֹאֵב,

יֵשׁ חוֹלֵם לוֹ חֲלוֹמוֹת,

וְיֵשׁ זוֹרֵעַ רַק תִּקְווֹת.

הָיָה גַּם טְלַאי צָהֹב,

שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ וְתָמִיד זוֹכֵר..

יֵשׁ טְלַאי שֶׁיּוֹדֵעַ לְחַבֵּק,

וְיֵשׁ כָּזֶה שֶׁרַק תָּמִיד עֹקֶץ.

בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ

בְּצֶלֶם אֱלֹהִים

אֶת הַטְּלָאִים בָּרָא,

וְהָאֵל מֵרֹאשׁ יָדַע

כְּשֶׁבּוֹרְאִים חַיִּים

יֵשׁ לַעֲטֹף אוֹתָם

בְּרִקְמַת טְלָאִים.

"כולנו עשויים כרקמת טלאים... וקיים הבדל בינינו לבין עצמנו באותה מידה שהוא קיים בינינו לבין זולתנו."

מה דעתכם על משפט זה, כתבו בהשראתו. (מישל דה מונטן)