יַחְזְרוּ הַסְּנוּנִיּוֹת... (תרגום)

יַחְזְרוּ הַסְּנוּנִיּוֹת... (תרגום) 

*

חָרוּז LIII (53), מאת גּוּסְטָבוֹ אָדוֹלְפוֹ בֶּקֶר:

*

יַחְזְרוּ הַסְּנוּנִיּוֹת כֵּהוֹת הַגּוּף

לִתְלוֹת אֶת קִנֵּיהֶן מִבַּלְקוֹנֵךְ

וּבְפַעַם נוֹסֶפֶת בִּכְנָפָן

יִגְּעוּ בְּחַלוֹנֵךְ.

אֲבָל אֵלֶּה שֶׁעָצְרוּ אֶת מְעוֹפָן

כְּדֵי לַחְזוֹת בְּיָפְיֵךְ וּבְאָשְׁרִי, 

אֵלֶּה, אֲשֶׁר לָמְדוּ שְׁמוֹתֵינוּ,

אֵלֶּה... לֹא יַחְזְרוּ!

- - - - -

יַחְזְרוּ בְּאָזְנַיִך לְהַדְהֵד

מִלּוֹת הָאַהֲבָה הַלּוֹהֲטוֹת

וְלִבֵּךְ מִשְּׁנָתוֹ הָעֲמֻקָּה

אוּלַי עוֹד יִתְעוֹרֵר

אַךְ אִלֵּם, וְחָדוּר, וְעַל בִּרְכָּיו,

כְּפִי שֶׁסּוֹגְדִים לָאֵל בִּפְנֵי מִקְדָּשׁ,

כְּפִי שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךְ..., בַּל תְּרַמִּי עַצְמֵךְ,

כָּכָה... לֹא יֹאהֲבוּךְ!

*

תרגום מספרדית: רבקה ירון.

*

המקור:

Volverán las oscuras golondrinas
en tu balcón sus nidos a colgar,
y otra vez con el ala a sus cristales
jugando llamarán.

Pero aquellas que el vuelo refrenaban
tu hermosura y mi dicha a contemplar,
aquellas que aprendieron nuestros nombres....
ésas... ¡no volverán!

Volverán las tupidas madreselvas
de tu jardín las tapias a escalar
y otra vez a la tarde aún más hermosas
sus flores se abrirán.

Pero aquellas cuajadas de rocío
cuyas gotas mirábamos temblar
y caer como lágrimas del día....
ésas... ¡no volverán!

Volverán del amor en tus oídos
las palabras ardientes a sonar,
tu corazón de su profundo sueño
tal vez despertará.

Pero mudo y absorto y de rodillas
como se adora a Dios ante su altar,
como yo te he querido..., desengáñate,
así... ¡no te querrán!

Rima LIII

Gustavo Adolfo Bécker, 1836-1870.

*

*

חברים יקרים, רציתי מאוד לשתף אֶתְכֶם באחד השירים/החרוזים שאהבתי ודקלמתי

בימֵי ילדותי. בֶּקֶר וגארסיה-לורקה היו לי למוזיקה נעימה, המוזיקה שעולה ממִצְלוֹל

שיריהם. כך גם למדתי, בלי שידעתי, אֶת תורת המשקל, החרוז והבית. חיקיתי אֶת

כתיבתם, קודם לפי ה-"רומנסרו צועני" (קל יותר, רק 8 או 7 הברות בכל שורה,

חריזה בכל שְׁתֵּי שורות), ומאוחר יותר, לפי ה-"חרוזים", של בקר (מסובךְ יותר:

הרכב רב של הברות לפי שורה, חריזה בשורות שנייה ורביעית בכל בית).

אגב: שם ספר השירים של גוסטבו אדולפו בקר הוא Rimas, "חרוזים" בעברית.

שיריו שייכים לאַסְכּוֹלָה הרומנטית.

לעיל:

חרוז LIII (53), בתרגום קרוב למקור ככל שיכולתי, בחריזה לא-עקבית, צמדים:

בתים ראשון-שני ובתים חמשי-ששי (ואחרון); הצמד השני (בתים שלוש-ארבע)

הוא חזרה על מוטיב הצמד הראשון; במקום סנוניוֹת, יש יערוֹת (הצמח המטפס).

לכן לא תרגמתי אותו.

הניסיון שלי: להעביר קודם-כול אֶת רוּחַ השיר, וכן, אֶת המִצְלוֹל/ה"מנגינה"

העולה ממנו.

בתקווה שהצלחתי ובתודה, שלכם, רבקה.

*

---