נאיבית שכמותי (לא בדיוק שיר)

נאיבית שכמותי (לא בדיוק שיר)

כמה שירים מהדהדים בי תמיד:

אני ואתה נשנה את העולם

אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום

אני עומדת במעגל ומביטה סביב בהשתאות כואבת

אותי אישית פחות מעניין מנהיג זה או אחר

פחות מעניינים 120 חברי כנסת הזורקים שלל דעות ומחשבות

אני רואה בכאב את העם שלי עצמו מפזר אנרגיות של שנאה, שטנה ואיבה

כן, חלק נכבד מהעם שלי. וזה כואב לי.

פה ושם אני רואה מחוות של גדלות נפש, עזרה הדדית

מנסה לראות באלה  - אור

להאמין כי אור קטן מסוגל לגרש חושך גדול.

האתר הזה הוא גם אור קטן שלי

מדי יום אני פולשת (ברשות) לנפשות של אנשים, למחשבותיהם ותחושותיהם

רואה בכולם את בבואתי שלי: עם הרגישות והפגיעות העצומה האישית שיש בי

יודעת שאני לא לבד וכי כל אחד סוחב עמו שק של בעיות.

בעת האחרונה חודרות למוחי מחשבות קצת מיסטיות:

האם הקורונה הזאת, והכאוס הזה במדינה – באים לומר לנו דבר מה?

האם אנו נקראים להתעורר, כל אחד במחוזותיו ולהביא רק אהבה?

או שאני סתם נאיבית חסרת תקנה

והגיע הזמן שאתבגר כבר.