הגמד שלי/ אגי רגנר 30-10-2020

הוא עמד בחלון הראווה של חנות לכלי כתיבה.

אני זוכרת שהייתי בת שש וכל פעם שטיילנו עם הורי במרכז העיר אני ביקשתי לעצור ליד החנות, הייתי  מצמידה את הסנטר שלי לזכוכית של החלון ומביטה בו והוא מביט בי וצוחק, צחוק של מצב רוח  טוב.

מה לגמד מגומי לעמוד על ערימת מחברות בחלון הראווה של חנות לכלי כתיבה?

אני לא חושבת שאז שאלתי את השאלה הזאות. הוא היה נראה לי ממש  אמיתי עם הכובע האדום על ראשו, בלורית לבנה  מסולסלת   בצבצה  מתחתיו, צחוקו חשף שיניים לבנות ולשון אדומה כמו הכובע שלו. זקן לבן עיטר את פניו, היו לו המון כמטים עליזים ליד עיניו ואף קטן ולחיים ורודות נתנו את ההרגשה שהוא חי ונושם. הוא לבש ספדרון  תכלת עם כפתורים לבנים גדולים  ,בתנו היה חשוף וידיו  בכיס במכנסיו .יכולתי להישבע שהוא מוכן לצאת דרך הזכוכית לקרתי.

נשבתי בקסמיו והאמנתי  שהוא הגמד השומר שלי , האמנתי שהוא יודע איפו אני גרה ואם אני אהיה בצרה, כול צרה שהו ,הוא יבוא לעזרתי.

ואכן הוא בא . בלילות כשחלמתי על מכשפות שרוצות לחטוף אותי הוא תמיד הציל אותי.

ביום חורפי אחד, קר במיוחד עברנו  שוב ליד החנות לכלי כתיבה, חלון הראווה היה ממכוסה  בשכבה דקה של קרח, זה מנה ממני לראות את חברי הטוב. ביקשתי מאבי לעצור לרגע. הצמדתי את מצחי  לזכוכית הקפוא התחלתי לחמם עם  נשימותיי את החלון עד שהקרח נמס והינה הוא עמד שם עם עיניו הצוחקות והביט בי עליז כמו תמיד ואני הרגשתי בטוחה ומוגנת.

אבי שאהל אותי אם אני רוצה שהוא יקנה לי את הגמד.

בתור תשובה פתחתי בצהלה  פרועה  .

אפילו היום כשאני סוגרת את עיני רואה  איך אבי  מרים  את זרעו ומניח את ידו על  הידיד של הדלת , חום נעים עטף  אותנו כבר בכניסה.

הוא אמר שלום ,קולו היה רך ונעים, הוא ביקש לקנות את הגמד.

אני לא בדיוק הבנתי מה המוכרת אמרה. מהחנות יצאנו בידיים ריקות .אבי הסביר לי שהגמד לא למכירה ,הגמד זה מין קישוט  של חלון הראווה ואסור לה למקור אותו.

הוא ליטף ברוך את פני. לקח את ידי בידו המחוספסת ,נצמדנו אחד לשני לא דיברנו יותר . השמיים היו אפורים ,שלג התחיל לרדת, ואנחנו הלכנו הביתה.

בבוקר למחרת קמתי עם גרון מוגלתי וכואב. .הרופא אמר שאחרי שאני יחלים הוא ממליץ להוציא את השקדים שלי כי הם מקור הבעיה שחוזר אצלי די לעתים קרובות.

אבי ליווה אותי לבית החולים. אחות הכניסה אותי לחדר ניתוח .סיפרו לי שהתנהגתי כמו גיבורה אמתית. כשהוציאו אותי מחדר ניתוח אבי עמד בחוץ וחייך כשבידיו  הגמד שלי מחלון הראווה של חנות לכלי כתיבה .הגמד השומר שלי חייך אלי  כמו תמיד, אני חיבקתי  אותו ובלילה הוא ישן לידי.

למחרת שוב יצאנו לטייל עם אבי, עברנו ליד חנות לכלי כתיבה, הפעם  לא היה לי שום סיבה לעצור לידו ,הרי הגמד  שלי עמד על השידה שלי ליד מיטתי. אך בכל זאת האפתי  במט לכיוון,  במקום שעמד הגמד ,הזכוכית הייתה מנופצת את החור חסמו עם קרטון חום.

אבי האיץ את צעדיו והרגשתי איך הוא לוחץ  את ידי בידו .

                                            ***

בגיל 21 עליתי לארץ.

הגמד השומר שלי עלה למטוס אתי, כשהוא שוכב בין בגדי במזוודה שלי.

לימים רציתי שהוא יהיה הגמד השומר של ביתי והוא עמד מחויך על המדף ליד המיטה שלה.

כשביתי גדלה גילתה לי שהיא ממש לא אהבה אותו אפילו פחדה ממנו.

שאלתי למה?

"בגלל החיוך שלו ".

חיבקתי אותה וצחקנו.

הורדתי אותו מהמדף שלה החזרתי אותו ליד מיטתי .

הבנתי ! הוא רצה להיות רק שלי!