מַלְכֹּדֶת שִׁלְגִּיָּה

מַלְכֹּדֶת שִׁלְגִּיָּה 

*

שִׁלְגִּיָּה הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל בֻּבָּתִי אֵינִי זוֹכֶרֶת

בַּת כַּמָּה הָיִיתִי מָתַי בְּדִיּוּק הֶחְלַטְתִּי עַל

כָּךְ

אֲבָל

לֹא אֶחְטָא אִם אֶסְבֹּר כִּי אַחַר הִוָּלְדָהּ שֶׁ

ל אוֹתָהּ אָחוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי

הִרְגַּשְׁתִּי מְכֹעֶרֶת יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מְכֹעֶרֶת

וּבֻבָּתִי דָּמְתָה לִי בַּצְּבָעִים

אֲבָל

הָיְתָה

יְפֵהְפִיָּה

כְּמוֹ אִמִּי

וְהָיְתָה בִּתִּי

לָכֵן חָשַבְתִּי שֶׁבָּרוּר שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל גַּם

אֲנִי

שֶׁ

. . . . .

רַק צֶבַע שְׂעָרִי

. . . . .

תָּפַרְתִּי לָהּ שְׂמָלוֹת חֻלְצוֹת וַחֲצַיּוֹת

. . . . .

אֶת שִׁלְגִּיָּה בֻּבָּתִי הוֹתִירוּ הוֹרַי שָׁם

בִּידֵי יַלְדָּה קְטַנָּה וְאִלּוּ

אֲנִי

גָּדַלְתִּי

אֶת הַמַּלְכֹּדֶת

הוֹתַרְתִּי

אִתָּהּ:

*

רבקה ירון

---