בין המיתרים / שגב ירון

זה מה שעלה בי יותר מכל למקרא השיר הכואב והמכאיב הזה. מסביבך חגיגה, אך אתה נאלם דום, אינך מצליח להשמיע את הקול שבך: פנימית וחיצונית כאחד. וכל זה מביא אותך לידי ייאוש נוראי. כל כך כואב. 

המנגינה לעולם נשארת,

אבל אל נשמתך לא מגיעה

אתה מרגיש חסר תקווה

רק לישון עכשיו אתה רוצה

רק לשמוע את המנגינה

של השלווה..

שיר עצוב , מלא כאב ויאוש הכתוב בצורה החודרת לנשמה . אל תאבד תקווה ירון . המשך בכל הכוח לנגן גם אם הלבין שערך כי ללכת לישון עדיין מוקדם.

שבת שלום

שמוליק

קשה להכיל מילים כאלו.אתה רק בתחילת העשור הששי לחייך ויש לחיים ודאי מה להציע

לאדם רב יכולת והבעה כמוך.

תמשיך לכתב שירים. יש פה המון פינות חמות לחדור אליהן ולמצא מרגוע לנפש.

זה קצת מאזכר מצב נפשי לא טוב. אך יותר מכך-חוסר יכולת להשמיע את קולך.

לדיבור בקול צלול ומלא בטחון-אדם 

זכותך שתזכה בו, דבר! אל תמנע מעצמך לומר את הדברים במלואם

המיילים שלך חוזרים עם כתובת לא נכונה!

[email protected]

זה מה שמוגדר באתר, אנא תקן זאת 

תודה רבה

הנרי

שגב יקר !

בכול מצב אל תרים ידיים,

תשמיע את קולך,

אל תוותר בנקל.

בסוף...אתה תצליח בוודאות.

מרגש הכתוב.

שבת שלום מבורכת בטוב

ממני עליזה.

אכן שיר לא קל בימים לא פשוטים...לקחתי לי לתשומת לב את הדברים...ובכל זאת זה רק שיר ...כנכה אני חש ככה לפעמים הקול שלי שלנו לא תמיד נשמע.....יחד עם זאת אני כנראה בדרך הנכונה אף להרצות מול קהלים בעיקר רופאים סטודנטים לעבודה סוציאלית רפואה אחיות וכו'...אז יש מצב שאשמע...האם הכל ישמע  ? אני לא חושב אבל מה שכן..זה גם הרבה :)

אשנה את המייל אם אפשר שם לג'ימייל...אנסה תודה.