זיכרון אחרון - חלק 3
"אני בדרך הביתה , כדי לסדר את כל הסידורים להלוויה"
"איפה ערן ? הוא יודע?" שאלה.
" לא הוא בפעילות מבצעית סודית" אני לא יכול ליצור איתו קשר.
"תתקשר ליחידה שלו, שם כבר ידעו איך להודיע לו."
"אני אבדוק מה ניתן לעשות. אני עכשיו בדרך הביתה".
"סע בזהירות" ענתה יונית. ניכר שגם היא מתרגשת ועצובה מהמעמד.
נועם נסע הביתה, ובדרך החליט להתקשר ליחידה של ערן. ערן השאיר לו מס' טלפון למקרה חירום.
"שלום, מדבר אח של ערן, אפשר להשאיר לו הודעה?
"כן, ענה קול נשי מעברו השני של הקו." הייתה זו פקידת המבצעים.
"תעבירי לו שנועם אחיו התקשר כדי להודיע שאבא נפטר לפני כמה דקות"
מעברו השני של הקו השתררה דומייה .
" משתתפת בצערכם" אמרה הפקידה בלחש . "אני אמסור כשזה יתאפשר".
נועם סגר את הטלפון, והמשיך בנסיעה לביתו. כל הדרך חשב על אביו שנפטר, איך אהב אותו, ואיך למד ממנו מה זאת מסירות והתמדה ואהבת מולדת.
יונית פתחה לנועם את דלת הכניסה. היא החזיקה בידיה את ליאם בנם הקטן. כשניכנס חיבק אותם ארוכות, ואז לקח לידיו את ליאם ונישק אותו. ליאם ילד מקסים ושקט.
"אבא אני אוהב אותך," אמר ליאם בקול דקיק של תינוק .ליאם חיבק את ראשו של נועם, והצמיד נשיקה על מצחו.
"גם אני אוהב אותך חמוד שלי" ענה נועם, ובקולו ניכרה אהבה גדולה לבנו. נועם נישק בחזרה את ליאם בזמן שהוא מאמץ אותו אל ליבו.
"אתה החיים שלי," אמר, והשמיע אנחה ארוכה.
"תמיד נזכור אותו , הוא בלב של כולנו", אמרה יונית בקול חרישי. נועם נשק אז למצחה של יונית.
"צריך להתארגן עכשיו עם הסידורים להלוויה. תודיעי את למשפחה , ואני אפנה לחברת קדישא"
"בסדר גמור" ענתה יונית בקצרה, ופנתה למזנון שבסלון, כשהיא לוקחת את ליאם איתה. על המזנון היה מונח הטלפון הקווי. יונית אשה נאה מאד, חטובת גוף עם שער שטני ארוך ושופע. עיניה הגדולות הקרינו חוכמה ואינטליגנציה. יונית עבדה כמזכירה בכירה בחברת תקשורת ידועה, ועכשיו לקחה כמה ימי חופשה כדי לטפל בליאם שלא היה בקו הבריאות. היא הושיבה את נועם על השטיח, ונתנה לו כמה מהמשחקים האהובים עליו ,והחלה לצלצל לכל הקרובים והמכרים.
הטלפון של נועם זמזם. הודעת ווטסאפ חדשה הופיעה על מסך הטלפון. זה היה מערן.
"נועם, עכשיו חזרנו, קיבלתי את ההודעה העצובה . אני בדרך הביתה, מתקלח, וניפגש בדירה של אבא."
"מחכה לך בקוצר רוח", כתב נועם חזרה .
נועם נסע לדירה של אביו . פרננדס היה בדירה, וסידר אותה לקבלת האורחים שיגיעו לנחם.
פרננדס נראה שפוף, ועצב ניכר על פניו. במשך השנה האחרונה נקשר למשה, והתייחס אליו כאל אביו. עכשיו חש בדידות רבה, ולא יודע מה יעלה עכשיו בגורלו. כנראה יצטרך לחזור עכשיו לפיליפינים.
"תודה פרננדס על כל מה שעשית לאבא" אמר נועם תוך שהוא מחבק את פרננדס.
"כואב אותי הוא מת, אני לאהוב משה אותו מאד. " השיב פרננדס בעברית עילגת.
"עכשיו אני לחזור לפיליפינים. שם אשה שלי וילדים שלי" .
נועם הנהן בראשו, ובאותו הרגע נשמע צלצול בדלת הכניסה . פרננדס פתח את הדלת. ערן שעמד בפתח נגש לנועם, וחיבק אותו .
"אני מצטער שלא הייתי ברגעי חייו האחרונים של אבא" אמר ערן
"זה בסדר. אני בטוח, שאבא היה אוסר עליך לבוא בגלל המשימה בה השתתפת" ענה נועם.
"הלוייה היום בשעה חמש אחרי צהריים. יונית מטפלת בהודעה לכולם".
ערן הסתובב בדירה כלא מאמין שאביו איננו עוד. נועם היה עסוק בשיחה עם חברת קדישה כדי לסגור את כל הפרטים האחרונים של הלוויה .
פרננדס נכנס לחדר השנה, ויצא משם עם קופסא בידיו. קופסת עץ קטנה. את המכסה ניתן היה לסגור בעזרת סגר ומנעול קטן, אך הקופסה לא היתה נעולה.
"מה זה? שאל ערן.
" אבא נתנת לי זה לפני הוא בבית חולים, אמרת לי נתת זה לערן ונועם" אמר פרננדס.
נעם וערן ניגשו לפרננדס, והוא נתן להם את הקופסא .
מתוך סקרנות רבה נועם פתח את הקופסא .
ההמשך בשבוע הבא..
