שירים

מרחף מעלי
כּמו הייתָ לי עננה
קלילה
על סף שמיים.

והיו בּך שׂפתיים
לטעוֹם בּי
קמצוּץ.

והיו בּי כּנפיים
עיגוּל בּם
בּצבע אש
מכַנסת, מכַווצת
ונפרֶשׂת.

ורוֹך נטוָוה אז
בִּקצוֹת החוטים,
נימֵי מגע
מִשתלשלים
ונִתלים.

ובִזמן מן הזמנים
בּציפּורן הרעד
היינו נִפשָׂקים ונפרדים,
מושלמים,
קווי מתארךָ בּי
ָמתארי בּך.

תגובות