הַחְפָּצָה (מתוך אלף בית של חיים) / רונן

הוא קרב אותי אל השולחן. ארבעת רגלי נטועות היטב על הרצפה. מוכנות למלא את יעודם, ערוכות לשאת אותו. הוא התיישב לאיטו נותן לי לספוג את מלוא כובד משקלו. גם הפעם, אפילו לא חרקתי. מכין את ריפוד המושב לקלוט את ישבנו. שמעתי את צילצולם של כלי האוכל. כל יום בשעה הזו הוא בא לאכול צהריים. מכיוון שהמושב היה נמוך ביחס לשולחן קיצר את רגלי השולחן. הרגשתי את נרתיק האקדח מתחכך במושב ושורט מעט את הריפוד. אי. אי ירוק. אי ירוק מוקף מים כחולים. השמיים משתקפים בתוך הים או שזה בדיוק להפך. התרכזתי. עד כמה שכיסא יכול להתרכז. אני כיסא. אני כיסא. אני כיסא! חזרתי ושיננתי לעצמי, אם כי לפעמים השתמש בי כבהדום. יושב על הכורסא ומניח עלי את רגליו. הוא לא טרח להסיר את מגפיו ולא פעם הוחתם הריפוד בבוץ. עור המגפיים היה קר ונשך כמעט כמו השלג שבחוץ. פעם שכח אותי מחוץ לחדרו ויכולתי להרגיש את הקור החודר מבעד לריפוד.  לא היה לי קר. לכיסא לא יכול להיות קר.  היו פעמים שהשתמש בי כמטלה לבגדיו או למעילי חבריו למחנה. הוא אהב לארח אותם בחדרו, להשמיע מוזיקה, לשוחח שיחות אינטלקטואליות.. ממגפיהם היה עולה הריח הזה שכבר למדתי להכירו. ריח הדם המעורב בהפרשות אנושיות. ריח של סבל וכאב. ריח של בעלי רכוש וחפצים.

-         כיסא יפה יש לך שם. כך פגשתי פעם ראשונה את גרובר. הוא אהב לשבת עלי וכשאף אחד לא היה רואה היה מחטט בגופי, פורם את הריפוד ודוחף אצבעות בין הכריות.

-         גם אני חושב כך. אומרים שצפוי משלוח חדש.

-         התדירות שלהם גדלה עכשיו. אולי תסביר להם שם שאנחנו לא מספיקים לעמוד בקצב. עוד לא הספקנו לטפל במישלוחים הקודמים. תגיד מה יש לך מהשניים ההם מהמשלוח הראשון. הסבתא והילדה.

-         עשיתי הסכם.

-         עם מי? אההה אני מבין. כלומר אני לא מבין. אני לא מבין למה אתה חייב לעמוד בהסכם. הסכמים עושים עם בני אדם.

-         עשיתי הסכם עם עצמי.

-         בחרת לך את הכי יפה.

-         ליופי יש חשיבות. אבל לא מהפן שאתה חושב עליו. לי חשוב יותר הפן הניסויי.

-         אתה רוצה להגיד שאתה לא משתמש בה בכלל... זאת אומרת... אתה יודע למה אני מתכוון.

-         לא.

-         איזה ביזבוז. אכפת לך שאולי אני... גם כמה חברה ביקשו לשאול. כולם במחנה מתפעלים מתהליך האילוף ושוקלים לקחת להם גם.

-         לא אילוף. ניסוי!

-         תקרא לזה איך שאתה רוצה. אבל למי יש סבלנות כמוך. על הפעם הראשונה. אתה יודע כדור וזהו. אפילו כדור לא כדאי לבזבז.

-         אתה לא בנוי לניסויים פילוסופיים. אתה יותר אדם ארצי שמחובר לקרקע. אנחנו אנשים שונים עם צרכים שונים. שנינו מתענינים בדברים שונים בתכלית.

-         אתה לועג לי עכשיו. רק בגלל שאתה מלומד כזה. אני יכול לדבר בחופשיות? טוב. רק בגלל שאתה מלומד כזה ובעל דרגה יותר גבוהה לא מקנה לך...

-         כדאי שתחשוב על מה שאתה הולך להגיד.

-         טוב בסדר המפקד. אבל זה פשוט לא בסדר שחלק מאיתנו עושים את רוב העבודה השחורה. קופאים שם מקור, ובזמן שאנחנו מתעסקים עם הזבל הזה יש כאלו  שיש להם זמן לעשות ניסויים.

-         גרובר יקירי. אתה יודע שאתה החבר הכי טוב שלי כאן. בזכות הכרותנו מימי בית הספר גם זכית לקידום ולמעמד. יכולת כמוני, להמשיך ללמוד.

-         זה לא צודק. התגייסתי שלוש שנים לפניך.

-         אל תעשה את זה גרובר.

-         מה לא לעשות?

-         אל תיתמם. אל תמשוך לה בפטמות.

-         ממתי לכיסא יש פטמות?

-         אני נאלץ לבקש ממך לעזוב עכשיו.

האי כולו ירוק. עושה את דרכי לאיטי בתוך כל הכחול שמסביב. אט אט נגלה האי לעיניי. שערי הבהיר מתבדר ברוח. הרוח שבאה מאחור ונושאת אותי איתה לכיוון האי. קווצות שיער בלונדיני מכות בעיני. חום נעים  שורר בגופי. השמש. אני לא רואה אותה אבל מרגישה בה היטב. היא מחממת את צד שמאל שלי. יש עצים על האי. עצי זית. חום השמש מתגבר. מוזן בעצים. עצי זית. החום הופך לבלתי ניסבל. המים שסביבי לא מקלים עלי. רק לטבול במים. אם הייתי מגיעה לאי. איייייייייייייייייייייי.

-         כיסא לא צועק

-         זה שורף. ניכוויתי.

-         כיסא לא יכול להכוות.

-         איך אתה יודע מה כיסא מרגיש?

-         זה לא משנה מה אני יודע או מה את חושבת שאני יודע. את צריכה רק לחשוב כמו כיסא. כמו חפץ. לחפץ אין רגשות. לחפץ אין כאבים. לחפץ אין צרכים חוץ מצורך אחד – להיות חפץ. למלא את מטרת קיומו. חפץ חייב לקיים בתוכו את האידאה של קיומו. חבל שלא מלמדים את אפלטון בבתי הספר. זה היה מפשט הרבה דברים.

-         אבל לא נולדתי כיסא.

-         גם העץ ממנו נוצר הכיסא לא נולד כיסא.

-         אבל זה כואב.

-         מה כואב יותר? אמא שלך ובתך...

-         הן בסדר?

-         את רוצה שהן יהיו בסדר?

-         בבקשה, בבקשה לא, בבקשה.

-         חפץ לא בוכה. לחפץ אין קרובי משפחה.

-         אני לא יכולה יותר. אני משתדלת. כל כך משתדלת. בבקשה לא את אנוצ'קה.

-         אני מתחיל לחשוב שאת לא מסוגלת להבין מה שאני מבקש ממך.

-         לא, בבקשה, אני מסוגלת. מסוגלת. אני אהיה חפץ טוב.

-         נראה לי שאני מעביר אותן ביתן. אני מעביר אותן לביתן שלוש.

-         ...

-         ביתן שלוש את שומעת.

-         ואת אנוצ'קה אני אתן לגרובר. אני חושב שהוא ידע מה לעשות איתה.

-         ...

-         כשאת רוצה את יכולה. יפה! אני צריך לנסוע. אני אחזור בעוד יומיים.

-         ...

-         בעוד יומיים. אני מבין שאין מה לדאוג לאוכל ושתיה.

-         ...

© כל הזכויות שמורות לרונן

הַחְפָּצָה (ויקימילון)

1. התייחסות ליצור חי (בן אדם או בעל חיים) כאל חפץ.
   • פורנוגרפיה מעודדת החפצה של בני־אדם ושל נשים בפרט