נחתנו בשדה תעופה קטן,
וולקאם טו אפריקה אמר לי האיש בבוטקה והחזיר לי את הפספורט.
פועלים עם עגלות הציעו לנו את עזרתם תמורת כמה פרוטות,
לקחתי את התרמיל ויצאתי- שמש בוהקת וחמה אילצה אותי להוריד שכבות בגדים.
עטפתי את הראש בכפייה .
בחוץ חיכו מקומיים לחבריהם או קרוביהם,
ראיתי שלט גדול בו כתוב- מוסא קמרה!
-זה ידיד שלי ! אמרתי לבחור שהחזיק את השלט, הוא לא היסס
– "הלו ! וולקאם. מי ניים איז סליף ",
הוציא אלבום ובו צילומים של מתופפים ורקדנים,
האנגלי משך אותי בכיוון אחר ואני אמרתי לבחור – אני אגיע אחר כך,
הלכתי איתם למוטל שאח'כ התברר כשייך להולנדי, לבן קולוניאליסט .
-הגעתי לאפריקה כדי לשלם לאדם הלבן ?
השאלה הביכה את משפחת האנגלי. הם הרי באו להכיר את שורשיהם,
מאמא עגלגלה ניסתה לכוון אותנו ואמרה – אה , אתם מתאכסנים אצל הלבן?
התביישתי, ההליכה קרעה אותי , לקח לנו שעות למצוא את ההולנדי.
מתנשפים חסרי אנרגיה לחלוטין הגענו לגינת ההוסטל.
בערב התברר שההולנדי גובה הון תועפות עבור לילה בבית המלון הקולוניליסטי שלו,
הבנים באו והתלוננו על המחיר המופקע, הוא אמר
– כאן זה אפריקה , בכל מקום אחר ינצלו אתכם, כאן אתם בטוחים.
-שמעו אמרתי- בואו ניתן צא'נס למתופפים בואו נלך לגור שם.
כולם הסכימו אתי ולמחרת נסענו במונית וחיפשנו את החצר של מוסא קמרה.
ידעתי עוד מלונדון שאפשר לשאול על הביג טרי – העץ הגדול.
שם ידעו .
האנגלי התעצבן שאני שואלת על עצים.
הנחו אותנו למקום בשם קוטו סילו,
נסענו במורד רחוב מתפתל, מצד שמאל שלי היה גשר ומעבר לו ערימה ענקית של זבל.
מצד ימין היה שדה אורז מוצף מים. נשים עמדו וקטפו כשמים עד מותניהן,
מורד הרחוב התפתל ימינה נכנסנו לסמטה משמאל,
שמעתי תופים.
הרגע האפריקאי האמיתי הראשון שלי מאז הנחיתה .
הלמות התופים התגברה וחדרה לכל גופי .
עיני כמעט דמעו מהתרגשות כששמעתי נגינת סולו מדהימה חכמה ושוצפת
כמו ציפור מתרוננת בשמש הבוקר.
- זה כאן! צעקתי, עצור!
- הנהג עצר ואני ניסיתי לצאת במהירות שוכחת איפה ידית הדלת כמעט שברתי אותה.
יצאתי בסערה מהמונית ודפקתי על הדלת – אף אחד לא שמע .
הנהג עזר לי וקפץ וסימן מעל החומה את בואנו,
הדלת הירוקה נפתחה ונכנסתי לחצר,
צעקתי בקול גדול- סאלאם עליכום!
מרימה את ידי בברכה,
המתופפים צעקו חזרה
– עליכום סאלאם !
מרימים ידיים לקראתי וחוזרים מיד לנגן.
במבט מהיר איתרתי את הסולן המאסטר שנגינתו נגעה בי עוד בחוץ,
היה זה בחור צנום ונמוך עם שרירים מרשימים .
הוא נגן בלי חולצה ועל חזהו היה תליון של פיל לבן,
פיל לבן בעל חיים משלו להלמות התופים והחזה הזרוע נקודות זיעה כפנינים - המקפיץ אותו.
המאסטר קלט שאיתרתי אותו הפסיק לנגן לקח את הדג'מבה והסתלק לחדרו,
אחרי כמה דקות יצא עם טייפ גדול המנגן מוסיקה אפריקאית והתיישב על הספסל.
פניתי אל המתופף שלקח על עצמו לקבל את פנינו ושאלתי – איפה אוכל לקנות דג'מבה ?
- המאסטר התערב ואמר משהו שלא הבנתי אך קולו הנמוך גרד לי את הבטן, השני אמר לי
- – בואי ניסע לכפר מאנג'איי לא רחוק , שם יש המון דג'מבה , תוכלי לבחור.
הם קראו למונית צהובה – נגן הבאס – יאמוסא, מודו המארח , בעלי האנגלי ואני נסענו למאנג'אי,
הכביש התפתל בין שדות בדרכי עפר ,
הגענו לכפר בו בכל חצר היו תופי דג'מבה עומדים בסדר מופתי בקבוצות לפי גודל,
הגענו לסבא חמוד שגילף קישוט על זנב התוף.
הוא הצביע אל קבוצת הדג'מבה המוכנים ואני התחלתי לבדוק אותם,
ראיתי שיאמוסא ומודו החליפו מבטים רבי משמעות כשהייתי עסוקה בתופים,
בסוף בחרתי תוף שנשמע נפלא .
חזק צלול, גופו היה ללא דופי וקישוטים מעטים בתחתית הזנב.
אחרי מתיחה הוא אמור להיות "פצצות".
שלמתי לסבא 400 דלסי, שווה ערך ל-50 דולר .
הייתי שמחה וצוהלת הרגשתי את כוחותי חוזרים אלי ,
בטחוני העצמי שב,
התמלאתי צפייה לאימון התופים הראשון בחיי- באפריקה!
הגעתי חזרה לחצר, כעת למדתי שזה נקרא קומפאונד.
מתחם להקת פטלה.
. המתופפים שוב הרעימו במקצבים כאשר המאסטר מנצח עליהם מלמד ונותן בסולו לסירוגין
מקפיץ את הפיל הלבן המתרונן לו על החזה.
. אני התיישבתי על התוף החדש ושלפתי מתיק הצד הקטן שלי מקל מתיחה ופלאייר,
התחלתי למתוח את חבלי הדג'מבה אחד אחד,
השחלתי ושלפתי גלגלתי ומתחתי,
רק כעבור זמן רב הבנתי שכל המתופפים לוטשים בי עיניים מופתעות.
המאסטר קם ממקומו התקרב אלי ואמר משהו שגרם לי שוב לאגרוף בבטן.
מצד שני נשמע בו זמנית קול מאוס שאמר- יש לך מזל שהגעת הנה איתי,
למה? פניתי לאנגלי בשאלה
-בגלל שאני שחור ,אוהבים אותך כאן יותר !!
למשמע המשפט הזה חדרה אלי ההכרה שהגעתי לאפריקה כבולה למיסטר מאוס.
כאשר לפני מאסטר נכסף ומסקרן עם פיל לבן שרוקד לו על החזה.
איך אני אמורה מעכשיו לנווט בין השניים?
C רחל פיש בנגורה
