מי יביט

חדירה כואבת אל כאוסי החיים  הנסים אל קמילתם הבלתי נמנעת

הַגִּיל אֶת שֶׁלּוֹ עוֹשָׂה

בֵּין אִם זֶה בָּאֲוִיר

אוֹ עַל הָאֲדָמָה

וְהַזְּמַן לֹא מְרַחֵם 

לֹא עַל הַצִּפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ

אוֹ עַל פֶּרַח שֶׁקָּמֵל

וְלֹא עַל הָאָדָם

שֶׁלָּאֵל נוֹשֵׂא תְּפִלָּה..

מקסים רבקה יקרה השיר המחדד את פגעי הזמן בכל אחת ואחד מאיתנו.

שבת שלום ושנה טובה ומבורכת.

שמוליק

אכן, כמו שלא כל כך נעים לראות גן סגור, כך לא נעים להתבונן בסנונית מאחרת, בציפורן נרקבת בשל הגיל. סבתא שלי לימדה אותי להתבונן בדברים היפים: בפרח בפריחתו, בעננים המציירים ציור בשמים, בגור חתולים משתעשע עם עצמו. יש דברים יפים בטבע וסביבנו בכלל-בהם כדאי להתמקד, להפנות שימת לב מוגזמת אפילו ומכוונת. 

אוי, סממני הגיל והשיבושים בכלל, מה אפשר לעשות 

מתריס - ממש כשם שהאדם לא מתרכז בסנונית המאחרת, בציפורן הקמלה בטבע, כך גם בחיים, בגיל מבוגר. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת שלום.

והלוואי והיינו למדים 

לשנות זווית מבטנו 

ועדיין לראות את היופי בכל דבר. 

שבת טובה אהובה

מילא הסנונית. אבל הציפורן...רק בשם שלה היא שורטת את מרחבי הזמן. ואחריה כל ניצניה ❤❤❤

רבקה יקרה !!!

יש להתעג  ולהתמקד

במתנות ריבון

כאדם, כך גם בעלי כנף ושכמותם

מגיע שעת קמילתם

וזה דרך הטבע.

צובט זה השיר.

שבוע מואר חברה אהובה

שלך עליזה. 

לכאוב כל מילה כאן 

אוהבת אותך הרבה