דום לב

דום לב/ש.כהן

״יוסי, תתקשר אלי דחוף בבקשה - נירה."

 יוסי הסתכל בפליאה במכשיר הנייד שלו.

"מה קרה שצריך להתקשר דחוף לנירה?" חשב.

״כן נירה, שאל יוסי כשצלצל אליה.

״מה קרה? מה דחוף כל כך?״

״אבי קיבל דום לב״

יוסי עצר את רכבו בחריקת בלמים כששם לב שהרמזור התחלף לאדום. טיפות גשם ראשונות של תחילת החורף החלו לרדת. יוסי הפעיל את המגבים ולא הצליח לעכל את הבשורה שקיבל מנירה.

*

יוסי, גבר צעיר כבן 30, מהנדס מחשבים למד בזמנו בבית ספר תיכון שבח מופת בתל-אביב.

יחד איתו למד אבי שהיה חברו הטוב ביותר. שניהם נראו דומים, כולם חשבו שהם אחים. עם תום לימודיהם בתיכון הם שירתו בחיל מודיעין, ולאחר מכן הלכו ללמוד באוניברסיטת תל- אביב. הם היו חברים בלב ובנפש.

את נירה הם הכירו באוניברסיטה. היא למדה יחד איתם. נירה כבת 28 היתה יפת מראה. עיני השקד שלה, ושערה השחור הגולש הקסימו את כל מי שראה איתה. יוסי היה מאוהב בנירה, וראה בעיניים כלות איך אבי כבש את ליבה, והיא העדיפה אותו כבן זוגה לחיים.

שנה לפני תום לימודיהם אבי הציע נישואין לנירה שכמובן לא סירבה. בחתונה יוסי חיבק את שניהם ונשק לנירה על לחייה ולחש לה: "זכית נירה, אבי הוא בחור נהדר"

"כן אני יודעת" ענתה כשהיא מביטה סביב, וסוקרת את האורחים שהגיעו לחתונה.

"יוסי שם לב שנירה ואבי עסוקים עם שאר האורחים, והוא החליט שהוא חוזר לביתו. הוא נפרד מהם בחיבוק חברי ונסע הביתה.

*

שנתיים עברו מאז החתונה, יוסי היה בן בית בביתם של נירה ואבי, וחברותם לא פסקה. באחד הימים יוסי שם לב שאבי לא נראה כתמול שלשום.

"מה קרה אבי, אתה לא מרגיש טוב" שאל אותו.

"הכל בסדר, קצת כאבים בחזה" ענה אבי.

"הלכת לרופא?"

"לא, זה יעבור, אל תדאג" ענה אבי.

"אל תזניח, זה יכול להיות מסוכן." אמר יוסי כשהוא מסתכל בדאגה בפניו של אבי.

"גם אני אומרת לו את זה, אך הוא לא מקשיב לי" הוסיפה נירה.

שיחת טלפון שיוסי קיבל ממנהל החברה בה עבד קטעה את ביקורו.

"אני חייב לחזור לעבודה, תשמור על עצמך אבי"

"תשגיחי עליו" פנה לנירה, לאותה אישה שיש לה פינה חמה אצלו בלב.

*

הרמזור בצומת התחלף לירוק, יוסי החל לנסוע במהירות לביתם של נירה ואבי. המום מהידיעה שקיבל מנירה. הגשם התגבר וריח של אויר נקי המבשר שהחורף הגיע התפזר סביב. יוסי אהב את החורף יותר מאשר את הקיץ.

"דום לב?" אמר לעצמו, "לא יכול להיות." כשהגיע לביתם שמע המולה סביב הבית. אמבולנס חנה בפתח הבית, וכשירד ממכוניתו ראה שני פרמדיקים מפנים לאמבולנס  אדם מכוסה בסדין לבן . יוסי הבין שזה אבי. הוא נכנס במהירות לבית, וחיפש את נירה. הוא רואה אותה משוחחת עם שוטר ומוסרת לו את פרטי האירוע. לאחר שרשם את כל הפרטים עזב השוטר את המקום, ויוסי ניגש לנירה, וחיבק אותה. נירה פרצה בבכי מר.

"הוא לא רצה להקשיב לי, הוא לא הלך לבדוק את עצמו, למה זה מגיע לי" אמרה תוך כדי בכי כשהיא נשענת על חזהו של יוסי.

יוסי לא ידע מה לומר, הוא שתק וחיבק ארוכות את נירה. מזג האויר הקודר השתלב עם האוירה הקודרת ששרתה בביתם של אבי ונירה.

ליבו של יוסי היה נסער, עיניו הביעו עצב על מות חברו הטוב, אבל אהבתו לנירה עדיין בערה בתוך ליבו.

"אתה תגיע להלוויה יוסי?" שאלה נירה

"ודאי שאגיע , תגידי איזו עזרה את צריכה ממני?"

צריך לטפל בכל סידורי ההלוויה, תוכל לעזור לי בזה?"

"כן כמובן" ענה יוסי.

ההמשך מחר...