ביום בהיר ...

ביום בהיר אחד הכל השתנה, שיגרת חיי השתנתה , דווקא כשחשבתי לעצמי שאני מאושרת, מוקפת אהבה ואנשים יקרים , ברגע אחד הכל השתנה אבי נכנס לבית החולים .

האבחנה של הרופאים- גידול ממאיר- המחלה הנוראה מכל, מכה באבי היקר, מכאן והילך יום לא יום ולילה לא לילה זה רק ,בית , בתי חולים ,עבודה וחוזר חלילה , הילדים מוזנחים הבית מוזנח הבעל מוזנח ולא מטופחת, רצה ממקום למקום ודואגת גם לאימא, משמרות בבית חולים ,קריאת תהילים, בין בדיקות לתשובות ליבינו במהפכים, צמודים לאבא האחים ואני מטפלים בו ומשפילים עיניים ,הרי אבא שלנו אף פעם לא ביקש עזרא, גיבור ואמיץ דואג לכולם כל חג ושבת פותח שולחן , ועכשיו עובר ייסורים כאבים וחוסר אונים ,כדורים ועוד כדורים הקרנות וטיפולים כימו טרפים איך הפך עולמנו ובלילות ,חושבים על הכי גרוע חולמים הכי גרוע ולא מאמינים .

הייתי בטוחה שהגלגל התהפך לו, שהכל יסתדר ויבואו ימים טובים שהוא התחזק ויחלים איזו נאיבית הייתי אילו הייתי רק מציאותית יותר הייתי מחבקת אותו יותר מנשקת יותר ולא רצה לסדר בר מיצוה

לבן שלי ,אבל חשבנו שהוא יישאר ויזכה לעוד שמחה מה גם שהוא ביקש שנרוץ לחפש אולם

"מה אתם ישנים" הוא אמר וביקש מאימא שתתפור לי שמלה,תפר ותפר תך ועוד תך נסיכה הוא קרא לי קרא לי מלאך ושבועיים לפני הבר מצווה הוא סבל מאוד כבר לא דיבר רק הסתכל אלי כאילו לחש שהוא לא יחזיק מעמד, יום שישי הנורא , 3.3.2001-  יום ההולדת שלי,  האירוע הכי לא במקום, מזל טוב אומרים לי ואני מרגישה חנוקה מדמעות , האחות מודיעה שזהו, זה הסוף, עוד כמה שעות או שבועות או מקסימום חודש .

 כניסת השבת , הדלקתי נרות ובקשתי מבורא עולם, שחרר אותו עשה לו הכי טוב שאפשר ושיפסיק את ייסוריו , קידוש אחרון אחי עשה ליד מיטתו, טפטפנו  מעט יין על דל שפתיו ודמעה נשרה מעיניו על לחיו , לא יכולנו יצאנו מהחדר ,יום שישי השעה עשר  הוא סגר את עיניו ביום הכי קשה בחיי . אפילו השמיים בכו וגשמים ירדו .

ביטלנו את הבר מצווה השמלה נזרקה  ואני לא צריכה לתאר איזו הרגשה איומה  . אך הנחמה היחידה שידעתי הייתה שאבא שלי הפסיק לסבול וגם אם זה קרה דווקא ביום הולדתי זה מראה איזה קשר חזק היה לי אתו.

ולכן בואו נברך על השגרה של יום  ללא דאגה ושהכל יתפקד כהרגלו וששום יום בהיר אחד לא ישתנה לנו ויהפוך את עולמנו .