יצירות אחרונות
כן צועד לבדו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -18/11/2026 20:28
צביקה ס' (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/11/2026 19:09
מחשבות שקטות (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -18/11/2026 18:45
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ (4 תגובות)
אביה /שירים -18/11/2026 18:31
אין עם מי לדבר (4 תגובות)
ZR /שירים -18/11/2026 15:49
קבלת חוסר השלמות (7 תגובות)
**לנה** /שירים -18/11/2026 15:36
עלילותיי חבר לי חרוז ובואו לכרוז (6 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -18/11/2026 11:41
פיל (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -18/11/2026 06:36
לֹא לְהַרְפּוֹת🌹🌹🌹 (21 תגובות)
שמואל כהן /שירים -18/11/2026 05:31
סיפורים
הרגע - המשךבזמן שאליה, אופיר וילדיהם עשו את דרכם הביתה עמדו נעמה ודניאל במרפסת משקיפים בדממה על גגות בתי השכונה. גגות יפים, גגות מכוערים כמו רגעים יפים ומכוערים בחייהם שלהם. הדרך בה הזדחלו זה כנגד זה שני נחשים, זה בעל באורות אדומים וזה בעל אורות לבנים נפרשה עד האופק ונבלעה בחסות ההר. נעמה הרהרה בסמליות זו של הדרך, כשהקטע המוסתר על ידי ההר מסמל בעיניה את העתיד. הגשם הכה במלוא עוזו, אם כי ברקים ורעמים נחלשו מעט. מרגע לרגע האויר הלך והתקרר. עכשיו כבר נעמה ממש רעדה, אבל חששה לזוז ממקומה פן תפריע לדניאל שנראה מרוכז מאוד במחשבותיו. "מה עובר לו בראש?" תהתה, מעולם לא ראתה אותו כה מכונס בעצמו. וזועף, ממש זועף. כשהסתובב לבסוף והביט בה היה זה מבט של איש זר, מנוכר, אפילו מפחיד. תמונות חייה של נעמה עברו כנגד עיניה בשניות אלה שרשף לעברה, תמונות אתו ובלעדיו. מטחי הגשם נרגעו מעט, ודניאל שבר השתיקה המעיקה: "נעמה, אני הולך הביתה, נדבר מחר," פסע כמה פסיעות והסתובב אליה: "כדאי שתיכנסי ותסגרי הדלת: קר ולח, שלא תצטנני." ועזב... תגובות
רחל בנגורה
/
שמץ טונים לא ראויים אצל דניאל, גיטה יקרה :)*
/
12/11/2021 15:11
גיטה אסנין
/
רחל יקרה! תודה רבה
/
12/11/2021 15:19
שמואל כהן
/
דניאל המום ומבולבל
/
12/11/2021 16:59
גלי צבי-ויס
/
הטבע
/
12/11/2021 17:34
התחברותתגובתך נשמרה |