אופיר המשך

"למה את בוכה?" תהה אופיר, "כולם בריאים, ועכשיו את גם יודעת מי האבא הביולוגי שלך," המשיך, משחק בתלתליה של אליה שהתפזרו על חזהו.

"איזו שובבה הייתה אמא שלך בצעירותה! ואיך שמרה על הסוד! בונקר. לא הייתי מאמין על נעמה." דקות חלפו ואופיר איבד סבלנות:

 "אליה, את יכולה, בבקשה, להסביר לי מי מת? מה את בוכה? לך יש אבא, לבנות יש סבא. הפי אנד. המסך ירד."

"בועז." אמרה אליה בשפתיים רועדות והתיישבה על המיטה.

הביטה באופיר כאילו ראתה אותו לראשונה:

"בועז!"

"מה אתו?" אופיר משך את עצמו למצב ישיבה, נשען על הכריות ופער זוג עיניים מבוהלות.

"זה כל כך לא הוגן, ועכשיו לא אוכל כבר לבקש ממנו סליחה. אתה מבין? וגם לא אוכל להגיד לו תודה. ולשאול אותו מלא שאלות, ולספר דברים, ובועז כן אבא שלי. ואני אוהבת אותו והוא תמיד בא לבקר עם מתנות, אפילו שהתגרש מאמא והוא אהב אותה והיא לא אהבה אותו וכואב לי עליו..."

"אוי אליה, כמה שהכול היה  מסובך ועכשיו הסתבך עוד יותר... כמו שתמיד אמא שלך אומרת 'אבא זה מי שמגדל, לא מי שהוליד'. לכן בועז תמיד יישאר אבא שלך.

בבוקר נספר לילדים ועכשיו בואי לישון. באמת, כבר ממש מאוחר."

אליה קינחה את אפה, בחנה היטב את אופיר שעשה כמיטב יכולתו הגברית להבין אותה והגיעה למסקנה שאין טעם להסביר לו. הישועה למכאובי נפשה ותובנות לגבי דרכי פעולה לא תגענה ממנו.

הסתפקה בלהסכים אתו שהמתכון של סקרלט מ"חלף עם הרוח" לחשוב מחר ותובנת אביה שלה ש'על צרה צריך לישון  לילה אחד' תמיד עובדים.

אליה התנחמה בזרועות אופיר ונרדמה מפויסת מעט רק כדי להתעורר מוקדם בבוקר להתקשר לאפרת. אפרת חברתה הטובה עבדה כיועצת בבית הספר וגישתה לחיים הייתה מאוד טיפולית ומכילה. אפילו בשש בבוקר ביום שבת!

בתשע בבוקר, אחרי השלמת שעות שינה, אופיר שנכנס בחשש מה למטבח והופתע לראות את אליה מחייכת בעוד הילדים מחסלים בשמחה פנקייקים שחומים מעט מדי, מכוסים בשכבה נדיבה של ממרח שוקולד.

"ממרח שוקולד?" גילה אי הבנה.

"אבא, אבא, אבא," הילדים בפיג'מות קפצו ממקומותיהם ונתלו עליו צוהלים:

"עוד מעט הולכים לסבא דניאל!!! סבא דניאל!!! סבא דניאל!!!" רקדו סביבו מולעטי הסוכר: "הולכים לסבא דניאל...."

"טוב, הבנתי, הבנתי, הולכים לסבא (סיפרת להם?) דניאל" מלמל אופיר שלא הבין, בעצם, שום דבר.

"אופירי, מתוק שלי," צהלה אליה, "בטח סיפרתי להם: דוד דניאל הוא בעצם סבא דניאל והשמחה רבה! אוי , כמה שאני מאושרת!!!"

אופיר, שעדיין לא הבין מה השתנה בין התחוללות הסערה מלפני פחות מחצי יממה לבין בוקר שטוף שמש, שמח על האפשרות להכין ברוגע כוס קפה, לעיין תוך כדי השתייה בעיתון שבת ומתי שהוא להיות מוכן להסיע המשפחה לסבא דניאל.