כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב

כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב / יהושע רוזנברג

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ

זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם

וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ,

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד,

הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר,

תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן

וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה

הַסְּתָיו הִגִּיעַ, הַגֶּשֶׁם בָּא לוֹ,

וְאָנֹכִי יוֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם בְּבֵיתִי,

חֹרֶף, וְאֶת הָאָח לְפָנַי מְבֹעָרֶת,

אֶת הָאֹבֶדֶת, אֲשֶׁר לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלַי עוֹד, אֲבַקֵּשׁ

כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה.

אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי,

אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי:

גָּלָה מְשׂוֹשׂ מִשְׁכָּנִי -

תִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.

כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ

כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה,

שָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם,

הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם

וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ

וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ

וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל,

וְהַמֵּת לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ

וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ,

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ

כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ,

לֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי

לֹא תִקְרְאִי אִישִׁי.

אַזְכִּירָה שְׁמֵךְ בְּכָל יוֹם

כִּי שְׁמֵךְ בַּבַּיִת הַזֶּה.

אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת

תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי,

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב

אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.

כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי

כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי.