על המדרכה בגשם. לבמת הדיון על השורה האולטימטיבית

שִׁירִים חֲדָשִׁים צָצִים

כְּפִטְרִיּוֹת אַחַר הַגֶּשֶׁם

וְכָךְ לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים

מְחַפֵּשׂ אֶת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים

כְּמוֹ הָיוּ פְּרָחִים שֶׁקָּמְלוּ

לְאֹרֶךְ הַדְּרָכִים.

יפה אודי היקר, שיר געגוע לאותם שירים שנשארו עכשיו עמוק בתוך הלב גם אם כל הזמן אתה כותב שירים חדשים.

יום רביעי מבורך

שמוליק

משם נובעת שירתך הייחודית, מתוך הנפש פנימה. ויוצר אתה את המופלא והשונה. עוד שיר חדש נולד והוא שיקוף חדשני של אותה וורד עליה דיבר מאטיס. 

וְרַק שִׁירִים חֲדָשִׁים יִגְּעוּ בְּרִקְמַת הַזְּמַן
וְהַיְּשָׁנִים הַכּוֹאֲבִים עַל הַמִּדְרָכָה בַּגֶּשֶׁם

לכן להנות ולכתוב ושוב להנות 

.

... דּוֹהִים (הישנים הכואבים על המדרכה בגשם). 

הנושא של במת הדיון של השבוע (לפחוֹת עד מחר) הוא:

יצירתיוּת. הבסיס: המשפט של אנרי מאטיס. להבנתי, עוסק

ביצירתיוּת באמנוּת. יצירתיוּת-ב-אמת: אצלוֹ, לצייר אֶת ה-ורד

שרק הוא מסוגל לצייר, או: שלא צוייר לפניו. אצלי, לכתוב אֶת

ה-שורה שלא נכתבה לפניי (להבדיל בֵּינוֹ לבֵינִי אלף אלפי

הבדלוֹת). 

מה שאֲנִי קוראת כאן שייך יותר לעניין הקְרִיאָה לפי כל תקופה, 

לפי כל זרם שמחַדש, מתרחק או מתקרב לאשר נכתב בעבר 

הרחוק - אפילו בעבר הקרוב. במילים אחרוֹת: 

מה מדַבר אל הקוראים בימים אלה ממש, 

לעומת -

מה דיבר אל הקוראים בימים עברו, 

לעומת -

מה ידַבר אל הקוראים בעתיד הקרוב/הרחוק.  

אני מודה לךָ מאוד על העלאת הפן הזֶּה של הכתיבה והקריאה, 

אודי יקר. 

גם על השיר: מדַבר אליי הרבה-הרבה. 

רבקה

---

אודי יקר

**********

משורר כותב את עצמו

מתוך כאב כחלק מהוויתו.

הזמן, יוצר בנו את הרצון והדחף,

לא לחדול לכתוב  ...

יש את הישנים,

יש את החדשים ...

אודי משורר אמיתי אתה

שאפו על הכתיבה.

ערב נפלא שיהיה לך  !!!

השירים הישנים, נרמסים על המדרכה, טובעים בגשם

כמו הפרחים שכולם נובלים בגן,

ורק שירים חדשים עולים ובאים

אותם אתה מוצא בתוכך.

מהממת עבריתך!!!