בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

אביוש יקרה 

המדרגות לאנועדו עבורך.

את אשה של ים אוהבות. לכי לך אל בין הגלים והחולות וכיתבי שם את שירייך היפהפייה!

אל תשכחי מצבור הסודות עולה 

כאשה לאשה 

יום קסום אהובה

שאיפות יש לך, להגיע עד פסגת המדרגות. אלא שהן פתלתלות למדי ובמבוכים הללו הן מכילות את הסודות הכמוסים ביותר, ואפילו האפלים משהו. איזה שיר נהדר! 

.

מעולה. 

מ ע ו ל ה !

מזמן-מזמן לא קראתי שיר טוב כל כך, אביה יקרה, אהובה. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ עליו! 

ותודה רבה-רבה-רבה על מי שאַתְּ. 

רבקה

---

בדחילו ורחימו, אביה יקרה: 

השיר כל כך טוב שאני מרשה לעצמי הצעת עריכה:  

למחוק/להסיר אֶת הנקודה בסוף השיר. 

הרי כאן רק מתחילים הסודות, נכון? יש עוד, ועוד, למטה. 

(הצעה, תו לא. בסדר?)

תודה רבה שוב. 

רבקה

---

.

אביה אהובה, 

נקודה בסוף משפט. כל משפט. 

כאן, הפעם, זה שונה: 

זֶה שִׁיר. 

מותר ואפילו רצוי שלֹא תהיה לוֹ נקודה בסופו, כפי 

שהסברתי לךְ. 

נכון, זֶה שלךְ. ההחלטה היא שלךְ. 

רק טוב לךְ. 

אוהבת אותךְ, 

רבקה

---

בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

הִיא  עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת 

יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה,

וּבְלִבָּהּ תְּחוּשָׁה שֶׁל חֲרָדָה

כִּי קַר שָׁם בַּפִּסְגָּה.

בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

הִיא סוֹדוֹת כְּמוּסִים שׁוֹמֶרֶת,

וְגַם הַשָּׁנִים שֶׁרַק חוֹלְפוֹת

לֹא מַסְתִּירוֹת אֶת הַתְּחוּשׁוֹת

הַמִּסְתַּתְּרוֹת בְּתוֹךְ הַזִּכְרוֹנוֹת

שֶׁגַּם הֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים 

בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

שֶׁל הַחַיִּים.

שיר עוצמתי כתבת אביה יקרה , המון תובנות עולות ממילותיו על החיים. המילים עולות ויורדות במעלה המדרגות של החיים.

לך כתבתי שיר קצר במקום תגובה.

בברכה

שמוליק

משחקי קרני השמש באספקלריה הזו :)* 

אביה יקרה

**************

חשה כלולינית,

אוחזת במעקה דמיוני

המוביל אותך לנקודת אימה.

השמש אינה מפציעה 

במקום בו את מהלכת,

בנקודה הרזים הכמוסים.

ואוו איזו שירה עמוקה כתבת הפעם

והתמונה בשחור לבן ...

רגילה לקרוא שירתך על ים וצדפים

עם תמונות מהממות של תכלת ים ...

אבל זה פשוט נפלא לגוון

אהבתי עד מאד את כתיבתך.

ערב נעים יקרה 

ממני עליזה.

בְּעוֹד הַשָּׁנִים

שׁוֹקְעוֹת מִתַּחְתַי,

זִכְרוֹנוֹת אֲפֵלִים

עוֹלִים מֵחַיַּי,

אני יודעת שהם אינם שייכים למדרגות המתפתלות

אבל -

אבל כבש אותי התיאור הזה שלהם

הקשבתי לצרצור המתמשך 

לתקווה.

והתקווה מלווה אותך כשאת פוסעת על המדרגות הלוליניות

לא תמיד יש מעקה להאחז בו,

הצללים מתארכים ככל ששאת מתקדמת

במעלה החיים...

אבל את ממשיכה לעלות

כי זו הדרך אל הפסגה.

וואו, שיר מדהים אביה יקרה.