עוד מעט

הָעוֹלָם אוֹתוֹ עוֹלָם

וְהוּא כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג

הַכֹּל זָרַם 

הַמַּיִם וְהַחַשְׁמַל

בַּחוּץ הַמְּשַׁפְּצִים

רַעַשׁ הֵם עוֹשִׂים

וּכְשֶׁלְּבֵיתוֹ אָז הוּא נִכְנַס

כְּבָר צָרִיךְ הָיָה

לְהַזְמִין לוֹ אַמְבּוּלַנְס

יפה צביקה היקר , מה קרה לאותו איש שהיה צריך להזמין לו אמבולנס?

לילה טוב

שמוליק

של אירוע שקרה 

ובין לבין 

האדם מבין 

החיים בשלהם. 

יום מבורך ובחירות נכונות

עולם כמנהגו נוהג, גם כשיש דרמות קטנות סביב, או אפילו צפירת אמבולנס המבשרת בדרך כלל מחלה לא נעימה. פרט לסקרנות, כל אחד ממשיך בחייו כמו דבר לא אירע.   

גם כשקורות דרמות,

הכל מתנהל רגיל,

דבר לא נעצר גם כשמגיע האמבולס

סירנות וצפירות,

הסקרנים תמיד יציצו מן החלונות

כחלק מהתפאורה.

יום טוב צבי.

.

הבוקר כבר היה, 

הילדים כבר חזרו, אולי, מן ההפסקה, 

גם שעת הצהריים חלפה, 

ערב בא, חלף,

עוד מעט לילה - סוף היום, 

סוף החיים. 

ומי רוצה שסקרנים יצפו בהליכתו מן העולם, 

בידיעה שאין חשיבוּת לגורלו. 

תמציתי, חזק, מריר כדבעי, טוב!

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר מאוד. 

רבקה

---