סיפורים

בת דודתי

27.11.22

 

שבוע לאחר קבלת התואר בפיזיקה בטכניון, לשם נשלחתי מהמפעל בו עבדתי, כבר הייתי שקוע בעבודה הנדסית, בפרויקט מאוד מסווג. בתום השבוע נרשמתי לחוג רישום בתל אביב.

העבודה עניינה אותי, גם הביטחון התעסוקתי, הקביעות והשכר שקיבלתי. אך העבודה לא הספיקה למלא את חיי בתוכן משמעותי. חיפשתי אפיק יצירתי חדש.

הרבה שנים מאוחר יותר, לרוע מזלי, קרובי משפחה רחוקים שלי שכרו דירה אצל מאירוביץ- שהייתי מקורב אליו מאוד בעבודה. ולא יאומן- הפטפטן והבוגד, שחתם על הצהרת סודיות מוחלטת בעבודה, סיפר בחופשיות כמה מוזר נחשבתי במקום העבודה. טען שאפילו "בוקר טוב" לא אמרתי לחבר'ה.

המנוול גם סיפר לקרוביי מה שסיפרתי לו ברוב טיפשותי על הציירת בת דודתי.

-:-

חוג הרישום נערך בערבים, בתל אביב ליד "שוק הכרמל", בבית הספר שנקרא "בית הספר הגבוה לציור" ששמו הגבוה הרשים אותי במיוחד.

בהתחלה למדתי לצייר דוממים, והיום אני יודע שגם בהם הכנסתי את אישיותי הלא ברורה והמהוססת.  בשנה השנייה ללימודי הרישום הגיעו מדי פעם בחורות שרשמנו את מתווה גופן הערום. בהתחלה זה היה עבורי מביך מאוד, אך עם הזמן התרגלתי שאפשר להתרכז בעבודת הרישום גם כשמולך ניצבת חווה במלוא קימורי גופה- כמו גוף שמיימי המחובר עם רגליו על קרקע מוצקה.

באיזה שלב בלימוד הרישום קראתי מודעה שננעצה בלוח ההודעות על קיום מרתון רישומים המתחיל בערב ונגמר עם השחר. נרשמתי למרתון כזה ונרגש הייתי לקראת חוויה חדשה.

המרתון החל ברישומי דוגמנים ודוגמניות כפי שלמדנו ובתוך כדי-כך אני רואה ששכני מצייר קריקטורה מגוף האישה ומשכפל זאת שוב ושוב. רשם אחר התקרב מאוד לדוגמנית לבחון כל פרט בעיקולי גופה. המשתתפים במרתון, הרגישו חופשיים למדי ולא היו מוכרים לי. כנראה היו משנות לימוד מתקדמות יותר. כל חצי שעה, או מעט פחות, הייתה מן הפסקה לאפשר תזוזה למודלים שקפאו על מקומם.

לפתע הגיחה דוגמנית נמוכה ושמנמנה למדי, שעירומה המלא והבשל משך את תשומת ליבי. זיהיתי אותה על אף עירומה- זו הייתה בת דודתי המבוגרת ממני ביותר מעשר שנים. ידעתי עליה רק שקבצה פרוטה לפרוטה על מנת ללמוד אומנות. ואכן היא התמחתה בציורי דוממים- שמן על קנבס. ניסיתי להתחבא מאחורי כן הציור ורק מדי פעם הבטתי בה וציירתי אי-אלו חלקים מגופה. האמנתי שלא זיהתה אותי מבין כעשרים כני הציור שהתקבצו סביבה. בהפסקה לשחרור גופה ראיתי אותה מסתובבת ובוחנת את הציורים אחד-אחד ולא עבר זמן רב וניגשה אלי במערומיה ואמרה: היי חמודי- לא ידעתי שאתה לומד כאן רישום. והתחילה לנתח במקצועיות את הרישום שלי. התרגשתי מאוד, הסמקתי וגמגמתי כמה שטויות. היא חייכה את חיוכה המקסים, הביטה בי, קרצה, וכבר עברה לכן של שכני המוזר.

-:-

לפני שנים ספורות נפטרה בת דודתי. עשרות ציורים השאירה אחריה. בנה הציע לבני המשפחה לבחור את הציורים המיותרים בעיניו והמוצאים חן בעיננו. בחרתי בכמה דוממים מוצלחים והודיתי לו. הוא חייך אלי בלבביות וקרץ קריצה מוכרת. הייתי במבוכה כהרגלי. הציורים שלה תולים במטבחי עד היום הזה.

תגובות

לילי א… / איזו חוויה :)) בין היא מהנה לבין מביכה ! ואני מתכוונת לזו של חוג לרישום … / 27/11/2022 19:52
גלי צבי-ויס / לא ידעתי שאתה לומד כאן רישום / 27/11/2022 19:59
דני זכריה / בחרתי בכמה דוממים מוצלחים / 27/11/2022 20:00
שמואל כהן / ציור של החיים / 28/11/2022 03:46
אורנה / כמה החיים מוזרים / 29/11/2022 13:39