"קֵן הָקוּקִיָה"

כתבת מולא ומלא חמלה על האנשים האחוזים, גם לי נוגע הנושא הזה מאד 

הנפש 

יותר קשה הטיפול 

ליבי, ליבי 

תודה אהובה

אֲנָשִׁים בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה

אִבְּדוּ אֶת הַשְּׁפִיּוּת 

וְלוּ גַּם זְמַנִּית

אִשְׁפּוּז, תְּחוּשָׁה קָשָׁה

מַמָּשׁ קַן הַקּוּקִיָּה..

שיר עוצמתי וקשה  כתבת אביה יקרה . הסיטוציה המתוארת בשיר ממש לא נעימה.

נקווה שהמטופלים ימצאו רפואה  במהרה.

סופ"ש נעים

שמוליק

.

עשר שנים עבדתי בבתי חולים פסיכיאטריים במחלקה הסגורה. 

עוד קרוב לעשרים שנה עבדתי עִם המאושפזים ומשפחותיהם. 

אני עדיין זוכרת אֶת היום הראשון. 

טוב שהיו לי כֵּלים - וטוב שנכנסתי בחברת מנהלת המחלקה,

שהייתה המדריכה שלי מטעם האוניברסיטה. 

מפגש קשה למי שלא מכיר, לא יודע, אין לו כלים. 

תיארת אותו מצוין, רגיש, מפורט. אנושי.

תודה רבה-רבה-רבה, אביה אהובה, יקרה. 

שלךְ,

רבקה

---

וואו, זה עוצמתי ומטלטל. אני משערת כמה קשה היה עליך הביקור הזה. שיר נוגע כל כך נכתב בעקבותיו. 

פסיכיאטר קבע - ולא קבע נכון - חבל

בילי ניקולסון היה אוהב!

כל כך חזק כתבת אביה..

כָּאן אֵין כֹּל צֹרֶךְ לִכְלוֹא

אֶת הָשִגָּעוֹן

הוּא בֵּן בַּיִת

אביה יקרה

*************

לא נעים להלך בחיק

מזדרונות, לראות את 

האנשים מוכי הגורל

שמזלם לא שפר עליהם.

מראות כואבים שהעין

מתקשה לראותם, מחזות קשים לגמרי.

חיבוק לשבת טובה

ורק בשורות טובות

ממני עליזה.

מחלקה סגורה 

היטבת לתאר  את רגעי השפיות והשיגעון , לא פעם אני חושבת איך הצוות במחלקה חי את שתי עברי המיתרס,  פשוט  מורכב.