צילום עצמי 3 - רזון ונשירה ​​​​​​​

אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי

לַעֲקֹר מִשָּׁרָשַׁי

אֶת גְּרוּרוֹתָיו שֶׁל

הַסַּרְטָן. ....

קשה התמונה , הצילום העצמי יקי היקר, כל שנותר הוא לאחל לך שתתגבר על המחלה ולחבק אותך חיבוק חזק.

יום מבורך

שמוליק

לפעמים אני סתם מתעצל לכתב משהו על שיר של חבר או חברה. ודאי  כשאני כל כך עייף בבקר. על שיר כמו שלך אני מוכן ללבוש בגדי ספורט ולרוץ עד סוף העולם כדי להביא לך את הרפואה המיוחלת, יקי יקיר כולנו התמיד מפרגן. 

בכוח אמונתך תחיה ותכתוב!

וחיבוק אוהב ממני

איש יקרלי מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

כפי שאלוהים עזר לך להאריך את ימיך כך הוא יעזור לך גם

את מה שביקשת-הכל בעזרת האמונה

אתפלל עליך-מבטיחה

באהבה רבה

ממני מרים

האצבעות חשות בזיפים 

הצומחים ומנסים לכסות את הרזון.

ורק את שרשי המחלה 

אינך יכול לחוש באצבעותיך

ולעקור.

וואו, טילטל אותי הצילום הזה...

.

יקי, חבר יקר, אהוב, 

מה שעוזר לי להגיב לשירךָ זֶה הוא ש-

זֶה שִׁיר. 

במלוא מובן המינוח. 

הבית הראשון עוסק בהתבוננוּת הדּוֹבֵר בפניו ובליטוף 

לחייו והתחושות המוחשיוֹת של כריות אצבעותיו בזיפֵי 

הלחיים.

הבית השני מעלה הרהור שהוא מעין משאלה של הדּוֹבֵר, 

כסיכום לאשר התגלה לו שוב מול רזונו ונשירת שערותיו 

(השערה שלי, בעקבוֹת המונח "נשירה" בכותרת השיר). 

ההרהור מדוד, "יבש" למרות משמעותו (ז"א: אין בו 

עומס רגשי שמועבר אֶל הקורא ומונע קריאה טובה,

אובייקטיבית). 

כפי שציינתי לעיל: זֶה שִׁיר. זאת שִׁירָה. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ עליו, עליה, יקי, חבר אהוב, משורר 

יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד,

רבקה

---

מאחלת לך החלמה יקי יקר

יקי יקיר לי

************

תמונה מצמררת 

הצגת בשירתך

והמראה אכן קשה.

את הזיפים אפשר להוריד,

את המחלה קשה לעקור מהשורש

כל שנותר הוא

לשאת תפילות  להאמין  לייחל, לקוות

כבר היו ניסים בעולם לא אחת .........

כל בוקר חדש, אתה כחלק מתפילות

השחר שלי  ממש כחלק ... 

חיבוק ללילה טוב ושקט חבר

בהמון המון אהבה

ממני עליזה.