זיכרונותיה של תיקה / דנה / קל לא היה ...

מקרים כאלה רבים היו. יפה כתבת. 

תודה וערב נפלא

<לב>

<לב>

<לב>

<לב>

זה סיפור עם דילמה רצינית, למי להוריש את הבית למטפלת שטיפלה עשרים שנה או לבת הביולוגית שזנחה את אביה .

אני רוצה להאמין שהחלטת השופטים אכן היתה מוצדקת ומתבססת על עובדות  והבת זכתה בדין. הרבה מאד פרטים שלנו לא ידועים כנראה לשופטים היו ידועים.

תודה רבקה יקרה על השיר סיפור מזיכרונותיה של תיקה ודנה.

לילה טוב

שמוליק

<לב>

.

הפרטים ידועים לִי היטב, שמואל. ולא רק לי. 

כולל מה היה בבית המשפט. 

תודה שוב. 

רבקה

---

<לב>

סיפורי משפחה ידועים ומוכרים ומנוכרים לכל מה שאפוף הילה של צדיקות בתוככי משפחות שניספו.

אהבתי מאד את השיר הפשוט והקולע והמדבר אלי. 

<לב>

שקיים גם היום בבתים של אחרים 

אך היא באקט נזה חשה 

כאילו היא שוב בת ניצול שואה 

תודה לך יקרה על הלקט המופלא הזה

<לב>

רבקה יקרה

************

סוגיה קשה קשה

ואין תשובה חד משמעית לגביה.

זכרונות קשים נושאת בקירבה תיקה ...

רגיש  רגיש,

טעון, טעון,

חיבוק לערב נעים וחמים חברה יקרה

בהמון אהבה 

והערכה

תמיד

עליזה.

<לב> זאת דנה, הפעם. <לב>  תודה רבה-גדולה על התגובה! <לב> 

<לב> <לב> <חיוך> <חיוך> <לב> <לב> <חיוך> <חיוך> <לב> <לב> ...

כן, סיפורים קשים היו אז, סיפורים של ניצולי שואה.

דנה גדלה בצילם של שני סבים ניצולים

ובודאי שהיו להם סיפורים מסיפורים שונים,

וסיפור השכנה של דנה. נתת לנו רבקתי את העובדות,

אך מי אנחנו שנשטוט, למה הבת התנכרה לאביה...

אולי הייתה לה סיבה, משהו שסחבה איתה כל השנים...

תודה על הסיפור, על הזיכרון של דנה.

<לב> נוריתי יקירתי, נשאיר אֶת הנושא לשיחה פרטית. <לב> אגב, הנושא הוא לא היחס של הבת לאביה. <לב>