צילום עצמי 7 - געגועים

זועק - הגעגועים שלך מתרסקים ואתה לא מצליח לאחותם לכדי אהבה. תודה רבה לך יקי היקר, שבת חמה ונעימה.

הַנָּהָר אֵינוֹ אוֹתוֹ נָהָר,

עָלָיו שָׁטִים הַזִּכְרוֹנוֹת

וְגַם גַּעְגּוּעִים.

הַנָּהָר מַבִּיט 

וְנוֹתֵן לָהֶם לַחֲלֹף

עַד שֶׁמִּתְרַסְּקִים

בִּתְהוֹם הַנְּשָׁמָה.

במכחול מילותך יקי היקר ציירת געגועים מתרסקים, כמה מצער שאתה לא מסוגל לאסוף את השברים.

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

.

השיר הזה הוא יצירת מופת בעיניי. 

ואני בטוחה-בטוחה שלא בעיניי בלבד. 

שני הבתים מופתיים:

בדימוי של כל אחד,

בדינמיקה המעוכבת בסוף כל בית, 

במשמעוּת. 

והכאב הופך לְשִׁירָה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

יקי יקיר לי

***********

הנהר, כבר אינו שוצף כבעבר,

הזרימה, לואטת ...

ומפץ האהבה, 

לא ניתן לאחותו ...

השנים נותנים בגופנו,

אותות וסימנים.

לדידי חבר ...

תהא צעיר לנצח.

חיבוק לשבוע של אור,

שמחה ובריאות,

בהמון

אהבה

והערכה

עליזה.

כמה סדקים ושברים נושאת היא 

נטל כבד 

ואתה כבר לא אותו אחד 

שבוע טוב יקר

וכמו שאמר הרקליטוס -

אי אפשר להכנס לאותו הנהר פעמיים.

בכל פעם זה נהר אחר ואלו געגועים חדשים

והאהבה

בכל פעם היא שוב נעלמת ונאלמת

וצריך בכל פעם להמציא אותה מחדש

וזה קשה

זה מיאש...

שבוע טוב יקי יקר.