השד ממאלטה
הפעם המחבר שואב השראתו מאירועים שהתרחשו במציאות. שמות, שמות מוצרים ומקומות שונו למניעת זיהוי.
"תראי זה בסוף יצליח" אמרתי לזוגתי מיטל. ”אני עוד אשווק את הסיגריות האלה". היה זה שבועיים לאחר שחזרתי משליחות עסקית בחוות לגידול טבק בווירג'יניה ארה"ב, ובאמתחתי שתי מכולות ענק של סיגרית שעליהם בחרתי להטביע את הלוגו הקינקי:"השד ממאלטה", המשולב באייקון של דימון מכונף יורק אש ותמרות עשן - באמת מיוחד ויפה. מיטל נבחה עליי: "אתה כזה חסר אחריות. רק לפני שלוש שנים נכשלנו בגדול עם סטוק מחזיקי מפתחות של דגם שלד מרקד ועד היום אנחנו מלקקים את הפצעים. והיום, זה כבר שבועיים מאז שחזרת מארה"ב ואף חנות לא התקשרה לחדש את מלאי הסיגריות !! ובכלל, מי ירצה סיגריות שעולה מהן קונוטציה שטנית"? הפטירה זוגתי בהגיון.
במשך יומיים לאחר הויכוח לא דיברנו כלל. ואז בערבו של יום היא ניגשה אליי ואמרה לי שאנחנו חייבים לדבר. באותו הרגע הבנתי שהודגשה הסאה והיא גמלה בליבה החלטה נחושה לעזבני. באמת שלא כעסתי, הרבה חרא הבחורה הזו אכלה ממני: כל ההרפתקאות הכלכליות הכושלות האלה, שהכניסו את שנינו לחובות שמהן נחלצנו בשן ועין, רק גרמו לי להתפלא איך היא החזיקה איתי מעמד במהלך כל השנים הקשות האלו. מצד שני חשבתי לעצמי: מדוע הכלבה לא יכולה לפרגן ? הרי בסוף תמיד אני נחלץ מהצרות. הייתי קרוע בין רגשות מנוגדים כלפיה: מחד גיסא, זעם על כך שהיא נוטשת את הספינה ברגעיה הקשים ביותר. מאידך גיסא, הבנה עמוקה לתשוקתה ליציבות.
יצאתי אל הרחוב.
התחלתי לנתח את מצבי שנראה על פניו גרועיותר ויותר: החסכונות הולכים ואוזלים. נושים בדמות הבנק למשכנתאות סוגרים עליי מכל הכיוונים וכאילו לא די בכל זה: אשת חיקי משכבר הימים, מיטל, גמרה אומר להיפרד ממני לצמיתות. מוזר, ככל שנברתי במצבי העגמומי וראיתי שאין תקווה, הרגשתי שאין לי מה להפסיד ותחושה משכרת של חופש אמיתי החלה מפעמת בי. במצבים שכאלה אני נוהג לצאת לסיבובים בקטנוע. סיבובים שתכליתם לנקות את הראש מדאגות – סוג של מדיטציה. לפתע, באחד הפקקים הבלתי צפויים, צדה עיני ברמזור נהגת צעירה ברכב קטן וחדיש,בחורה בעלת גזרה מחוטבת ופנים נאות: שערה פחם חלק וארוך יוצר מסגרת משלימה לתווי פניה הרכים והלבנים. היא ניצלה את הפקק כדי לערוך מקצה שיפורים בהופעתה החיצונית המושלמת ממילא, והחלה מתאפרת באינטנסיביות אקסיביציוניסטית אל מול המראה המרכזית. ברגע שהבחינה שאני נועץ בה מבט מתעניין, היא הצמידה את השפתון בחושניות לשפתיה הבשרניות מבשרות הטוב ואז עברה לסידור שערה החלק אל מול מראה קטנה שהוציאה מארנקה, כל כך מודעת לעוצמה המינית שגלומה במשחק הפיתוי. "בטח סתם עוד טיזרית"!!! אמרתי לעצמי ובדיוק כשהתכוונתי להמשיך לנסר את הפקק באמצעות כלי הפלא הדו - גלגלי, הבחנתי כי הדלת הצדדית שלה לא סגורה כהלכה. אני ניגש אליה, דופק קלות על השמשה כדי לומר לה זאת. היא מסיטה את ראשה הצידה ומנפנפת אותי בתנועת פנטומימה שלא משתמעת לשני פנים. אני ממשיך לדפוק קלות על השמשה. ואז היא מתפנה מעיסוקה הקודם ופותחת את השמשה לכדי חריץ רק בשביל לומר שיש לה כבר חבר ושאעזוב אותה במנוחה. בדיוק שבאתי לומר לה על עניין הדלת הצדדית שלה הרמזור התחלף לירוק והיא נתנה גז כדי לברוח ממני כאילו הייתי אנס פוטנציאלי. בסיבוב, באדיבותה של גב' צנטריפוגה המכשפה האוניברסאלית עתיקת היומין, נפתחה הדלת הצדדית המדוברת והוטחה בעמוד החשמל ונעקרה ממקומה. הבחורה החסודה והסקסית שיצאה מן האוטו הייתה כל כך מבוהלת והמומה מההשלכות של התאונה, שכשניגשתי אליה הייתה יושבת בוכייה על מכסה המנוע, מנסה לעכל את זה אשר קרה. "זה בדיוק מה שרציתי לומר לך: להזהיר אותך בקשר לדלת, ואת חשבת שיש לי כוונות זדון להתחיל איתך" שאלתי אותה אם היא מעוניינת בסיגריה. "בחפץ לב, ברגעים כאלה אני חושבת שזה מותר" אמרה הסקסית החסודה. הוצאתי חפיסה חדשה של "השד ממאלטה". שמך ? "שמי מיטל" אמרה וחייכה חיוך קורן ומחיה מתים. כשאמרה את שמה נעתקה נשימתי. למצבים כאלה לא נקלעים במקרה. יד מכוונת שאני לא רוצה לנקוב בשמה בטח שלחה אותה אליי בתיווכה של גב' צנטריפוגה המכשפה. כשנרגעה קצת מלהט האירועים הפטירה: "סיגריה מצוינת, לא לייט ועוד איזה ארומה עם נוכחות"!! אמרה, תוך שהיא שואבת בתענוג מהסיגריה. בחורות אנינות טעם שסולדות ממוצרי אינסטנט דלוחים תמיד עשו לי את זה. ברגע שהגיע הגרר שהזמנתי, אמרתי לה שפחח הרכב עאדל, שהוא במקרה חבר טוב, הבטיח לעשות ככל שביכולתו כדי שתקבל את הרכב בחזרה בהקדם האפשרי. אולם, יעברו לפחות 5 שעות עד שיתוקן הנזק. "אם רק היית מקשיבה לי בלי לברוח"!! אמרתי לה בנחישות מהולה באמפתיה. הצעתי למיטל לבוא איתי בינתיים לים לשתות קפה ולדבר. היא נעתרה להזמנה ולו רק בשל האי נעימות לסרב לי אחרי כל מה שעשיתי למענה. הדרך לים הייתה פתוחה ושמש חמימה של נובמבר בישרה לי שאני על הקו הנכון. במהלך הרכיבה על הקטנוע התחלנו לדבר והשיחה קלחה למחוזות מטורפים שתקצר היריעה מלספר. גילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים למכביר. לפני חצי שעה הייתי מוטרד ומדוכדך עכשיו אני מאוהב. האם באמת השתנתה המציאות או שבסך הכול הצלחתי להתמקד בספקטרום החיובי של הדבר החמקמק הזה המכונה מציאות ? עולם מוזר ויפה.
אפילוג
אישורה של הצעת החוק של חבר הכנסת הניאו שמרן טיפיליצקי, אשר מפועלו הריאקציוני סלדתי כל ימיי, הביאה באופן אירוני לכך שתוך ימים ספורים התעשרתי. חבר הכנסת הזה, במסגרת הפוטש האופנתי נגד עישון, יזם קואליציה בכנסת, שכל תכליתה לחקוק באמצעות חקיקה את הגולגולת האימתנית מבשרת הרע של קפטן קוק על כל חפיסת סיגריות מכל סוג שהוא למען יראו וייראו כולם: כי העישון הורג.
הגולגולת, שהוטבעה על פי חוק, יצקה בתודעת המעשן הממוצע קונטראסט תודעתי מפתיע ומבהיל, בעיקר על חפיסות בעלות לוגו המבשר אופטימיות ומסר מלוקק. משהוטבעה הגולגולת על חפיסות הסיגריות שאני ייבאתי, נתפס הדבר בתודעת המעשן הממוצע כקוריוז חביב ולא מאיים שמשלים את הלוגו "השד ממלטה". המכירות עלו פלאים. תוך יומיים נסעתי לווירג'יניה לייבא עוד 5 מכולות טבק והשאר.......................... היסטוריה.
ברגע כתיבת שורות אלו אני מקבל נשיקות רכות בנקודות שונות בגופי. מיטל הזו על אף גינוניה, מקבלת אותי כמו שאני ועמדה לצידי גם ברגעים הקשים עוד הרבה לפני שהשד ממאלטה קיבל סיוע משמעותי מחברו קפטן קוק.
סיימתי את כתיבת הסיפור, הרגשתי גל של אושר שוטף אותי ונאנחתי לאחור באקסטאזה. הושבתי את מיטל על ברכיי, נתתי לה חיבוק חם והדלקנו סיגריה: "השד ממאלטה כמובן".
